טיפול קוגניטיבי התנהגותי – 'תקן הזהב' של הפסיכותרפיה?



טיפול CBT – ה-'Gold Standard' בפסיכותרפיה?


הפרעות נפשיות הינן נפוצות ומקושרות לליקויים חמורים בתפקוד ולעלויות חברתיות גבוהות ולכן מהוות דאגה משמעותית לבריאות הציבור.
קרוב ל-75% מהמטופלים מעדיפים פסיכותרפיה על פני נטילת תרופות.


פסיכותרפיה כוללת מספר שיטות וגישות טיפוליות כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), בינאישי או פסיכודינמי.
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי נחשב ל'תקן הזהב' בפסיכותרפיה עבור מרבית ההפרעות הנפשיות. יתרה מכך, האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה קבעה כי ה-CBT היא שיטת הטיפול עם הבסיס המחקרי החזק ביותר ל-80% מההפרעות הנפשיות.

יחד עם זאת, מטה-אנליזה שנערכה לאחרונה מטילה ספק במעמדו של ה-CBT בשלוש הטענות הבאות:
  • איכות הראיות של מרבית מחקרי ה-CBT נמוכה 
  • הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הושווה במחקרים רבים לטיפולים שנידונו מראש לכישלון באופן מכוון ולא נערכה השוואה יעילה לסוגי פסיכותרפיה אחרים
  • שיעורי ההיענות לטיפול והרמיסיה שהושגה על ידי CBT בהפרעות דיכאון וחרדה עומדים על פחות מ- 50%. קרי, חלק ניכר מהמטופלים אינם מגיבים באופן יעיל ל-CBT. 



אולם, למרות הטיעון כי הבסיס המחקרי של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי אינו חזק כפי שלעיתים הוא מוצג, הוא עדיין הטיפול שנחקר אמפירית בצורה הטובה ביותר מבחינה כמותנית ואיכותנית בהשוואה לשיטות טיפול אחרות (כמו פסיכותרפיה בין-אישית או דינמית).


יחד עם זאת, להצהיר כי ה- CBT הינו 'תקן הזהב' של הפסיכותרפיה עלול לגרום להגבלת מימון מחקרים של גישות טיפול אחרות ואינו נכון מבחינה קלינית. קיימת חשיבות רבה לפלורליזם של שיטות טיפוליות, כשלכל אחת מהן יש את היתרונות והחוזקות שלה, זאת במטרה ללמוד זו מזו ולשפר את הטיפולים המוגשים למטופלים המתמודדים עם הפרעות נפשיות מגוונות.   


סיכמה: שיר אינדיג





מקור: 

JAMA. 2017;318(14):1323-1324





מה יעיל יותר לטיפול ב-BED? עזרה מרחוק מול CBT

תכנית עזרה עצמית מקוונת אשר יכולה להועיל לחולים בהפרעת אכילה בולמוסית


תכנית עזרה עצמית מקוונת באינטרנט (GSH-I – Guided Self Help), יכולה להועיל לאט יותר, לחולים בהפרעת אכילה בולמוסית (BED) בהשוואה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי פנים מול פנים (CBT- Cognitive Behavioural Treatment), אך לפי מחקר חדש, ההתערבות מרחוק נמצאה מועילה לטווח הארוך.

אכילה כפייתית



, אומרת הרופאה מרטינה דה-צוואן, מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת האנובר, גרמניה.


על מנת להשוות בין יעילותם של טיפול באינטרנט וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסורתי, חילקו דה-צוואן ושותפיה 178 נבדקים באופן אקראי, כאשר הנבדקים היו בעלי סימפטומים מלאים או חלקיים של ההפרעה.
הנבדקים קיבלו אחת משתי אפשרויות:
  • 20 פגישות טיפוליות פנים אל פנים, בנות 50 דקות כל אחת
  • 11 טיפולים מקוונים של עזרה עצמית, הכוללים קבלת דואר אלקטרוני אחת לשבוע.
שני הטיפולים נמשכו ארבעה חודשים, המטופלים עברו הערכה בתחילת הדרך,, באמצע ובסוף הטיפול.


בתום הטיפול, מצאו כותבי המאמר שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי היה אפקטיבי יותר בהשוואה לטיפול מקוון, במספר פרמטרים, ביניהם הפחתת מספר הימים בהם מתקיימים בולמוסים בארבעת השבועות שלאחר תום הטיפול, ובעלייה בהחלמה מן המחלה.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי היה אפקטיבי יותר גם בהפחתת הפסיכופתולוגיות המשניות של החולים (כגון חרדה, דיכאון, התנהגות אובססיבית קומפולסיבית ועוד).
היעילות של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי על פני הטיפול המקוון נמשכה גם על פני פגישות מעקב במשך שישה חודשים מתום הטיפול, אך לאחר 12 חודשים לא נמצאו יותר הבדלים ביעילות השיטות הטיפוליות.


לסיכום, התוצאות מצביעות על כך שככל הנראה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי פנים אל פנים יעיל יותר, לפחות בתחילה, וזאת בהשוואה לטיפול מקוון.

יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה ששני הטיפולים הציגו שיפור משמעותי ולאחר שנה וחצי לא נמצאו הבדלים בשיפור שהוצג בכל אחד מהטיפולים, טיפול מקוון נשאר אופציה חלופית מתאימה לאוכלוסייה זו, למשל בגישת טיפול מדורג.

התיאוריה הביו סוציאלית בטיפול דיאלקטי התנהגותי

המודל הביו-סוציאלי בטיפול DBT

הפרעת אישיות גבולית (Bipolar Personality Disorder או BPD) היא הפרעה פסיכיאטרית מורכבת ביותר, המשפיעה על כ-2% מאוכלוסיית ארצות הברית, וניתן לצפות למספרים דומים בארץ. היא לרוב מתאפיינת בחוסר-יציבות רגשית, התנהגויות שיש בהן פגיעה עצמית, אימפולסיביות, והשקפת עולם דיכוטומית. עקב מורכבותה, היא מהווה אתגר טיפולי משמעותי עבור הקהילה הטיפולית.

תהליך ההתפתחות של הפרעת אישיות גבולית הוא מורכב, וככל הנראה קשור גם בנטייה גנטית וגם בגורמים סביבתיים. המודל הביו-סוציאלי מציע כי האינטראקציה בין תכונות מולדות וסביבת גדילה לא מאפשרת היא הגורם העיקרי להתפתחות ההפרעה. סביבה שאינה מאפשרת לאו דווקא מתאפיינת בהזנחה והתעללות – סביבה לא מאפשרת היא כזו שלא נותנת מקום לתחושותיו של הילד, ופוסלת אותן ללא ניסיון ליצור הבנה. כתוצאה מכך הילד לומד שתחושותיו, מחשבותיו, ופעולותיו הן חסרות חשיבות, והוא אינו מפתח את היכולת להבין ולהתמודד איתן. לאנשים שגדלו בסביבה שאינה מאפשרת סיכויים גבוהים יותר גם לעסוק בפגיעה עצמית, ולפתח הפרעות שימוש באלכוהול או סמים.
טיפול דיאלקטי-התנהגותי (Dialectical Behavior Therapy או DBT) נשען על המודל הביו-סוציאלי, ולכן הוא יעיל בטיפול ב-BPD. הוא משלב אלמנטים מהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי והפסיכואנליטי, ומתמקד בהורדה של ההתנהגויות הגבוליות ובפיתוח כישורים המסיעים לאדם בעל האישיות הגבולית לשנות את צורת החשיבה שלו, ולהיות יותר מחובר למה שהוא מרגיש, תוך כדי התמקדות בפיתוח קשר טיפולי חזק ואישור חוויית המטופל. בטיפול DBT נלמדים נלמדים כישורים כמו: טכניקות קשיבות (mindfulness), פתרון בעיות, וכישורים חברתיים אדפטיביים.
טיפול DBT יכול להיערך במסגרת פרטנית, כלומר מטפל ומטופל יחיד, אך גם יכול לערב טיפולים קבוצתיים במסגרתם ניתן לתרגל את הכישורים החברתיים והיכולות הרגשיות הנלמדות. מסגרת הטיפול מקנה לאנשים בעלי אישיות גבולית את המסגרת המאפשרת שנחסכה מהם בגיל צעיר, מסייעת להם להבין ולקבל את עצמם, ולפתח כישורי חיים אדפטיביים.


אימון למודעות

אימון למודעות (Meditation Awareness Training – MAT)

תחום הרפואה בכלל ובריאות הנפש בפרט, נעים בשנים האחרונות מכיוון תרופתי הממוקד בטיפול בסימפטומים פיזיולוגיים, לטיפול הוליסטי יותר שלוקח בחשבון את הקשר בין הגוף לנפש. כל מה שבעבר כונה "אלטרנטיבי" והבריח מטופלים רבים מהחשש שמדובר בתחום רוחני שלא מוכח מדעית, כיום הופך להיות חלק אינטגרלי משיטות הטיפול הקונבנציונאליות ביותר.
אחד מהתחומים הללו הוא אימון למודעות (Meditation Awareness Training – MAT) המתבסס על שיטת המדיטציה המכונה 'קשיבות' או 'מיינדפולנס' (Mindfullness), שהיא שיטה פסיכולוגית שמכוונת וממקדת את האדם להעניק תשומת לב לחוויות ההווה. הרעיון הוא למקד את הקשב ב"כאן ועכשיו" באופן לא ביקורתי ושיפוטי, מה שמהווה תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לחיות חיים טובים, רגועים ושלווים יותר.
שיטת המדיטציה הזו מתורגלת על ידי מיליונים ברחבי העולם, כולל בעולם המערבי ולא בכדי. מחקר שנערך על ידי ד"ר שונין ועמיתיו בשנת 2014 הוכיח כי שיטת האימון למודעות, המתבססת על המיינדפולנס, הצליחה לשפר באופן ניכר את מצבו של פציינט שסבל מסכיזופרניה חוזרת ונשנית ומהתמכרות קשה להימורים.
המטופל עבר קורס שארך כ-20 שבועות וכלל שני שלבים בלבד: בשלב הראשון הוא עבר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive behavioral therapy – CBT) ובשלב השני מודל החלמה המבוסס על שיטת המדיטציה, כלומר אימון למודעות וקשיבות.
ללא תרופות כלל וכלל, שיטת הטיפול הזו הוכיחה את עצמה. חומרת הסימפטומים הפסיכיאטרים הצטמצמו באופן ניכר, חומרת ההתמכרות הפתולוגית להימורים הצטמצמה והתפקוד הפסיכולוגי השתפר. התוצאות אף נשמרו לאורך זמן ונצפו גם לאחר שלושה חודשים.

למי עוד מתאים האימון למודעות?

השילוב בין הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי והאימון למודעות המתבסס על הקשיבות המדיטטיבית מתאים למגוון של הפרעות וקשיים. למעשה השיטה יכולה להתאים לכל מי שחווה קושי בתפקוד חברתי וסביבתי, כמו למשל חרדות חברתיות, התנהגויות והרגלים טורדניים וכל תחושה של חוסר שקט נפשי.
טיפול ממוקד מדיטציה מאפשר מרחק תפיסתי מדחפים מנטליים ומחשבות טורדניות ומאפשר לסובל מהם לשלוט בהם, להתמקד בחוויות הנפלאות והמסקרנות של ההווה ולא להיות עסוק בחוויות העבר או בפחד בלתי סביר מהעתיד.


כיצד הופכים מחשבות שליליות לחיוביות

JANE E. BRODY מתוך NYT,
כל בוקר כאשר אני יוצאת מהקאנטרי בו אני נוהגת לשחות, אני עוברת על פני חבורה של ילדים קטנים בדרכם לפעילות כייפית. כשאני רואה את הילדים אני מחייכת אליהם, אומרת שלום, צוחקת איתם ומאחלת להם בוקר כייפי. המפגש איתם גורם לי לתחושות שמחה וכמעט תמיד מביא לכך שאני מתחילה את הבוקר שלי עם חיוך מאוזן לאוזן.
כששיתפתי חברה בחוויות הבוקר שלי היא שאלה אותי- "אבל מה עושים עם אנשים שהם תמיד שליליים?" החברה התייחסה להוריה, אנשים שליליים באופן כרוני לדבריה, אשר מורידים לכולם את מצב הרוח במפגשים משפחתיים והופכים את הביקורים אצלם ללא נעימים כלל.
בתור מישהי שחייתה מחצית מחייה עם אדם שסבל מתקופות של דיכאון, אני בהחלט מבינה עד כמה נגטיביות ושליליות הינן מאתגרות.
כשאני מהרהרת בשאלה שלה ובתקופות הקשות שאני עברתי, אני מציינת כי אני חייבת רבות לBarbara Fredrikson, פסיכולוגית באוניברסיטת קרולינה הצפונית, לעבודתה על אימוץ מחשבות חיוביות.
התיאוריה של ד"ר Fredrikson ושותפיה לגבי "איסוף של רגעים קטנים של חיוביות", מדברת על המידה בה אנחנו יכולים ליצור רגשות חיוביים אפילו מפעילויות יומיומיות פשוטות אשר יכולות לאורך הזמן להביא לרווחה נפשית משמעותית. כמו למשל המפגש היומי שלי עם הילדים הקטנים בבריכה. לפי החוקרים, רגעים קטנים וחוזרים של חווית רגשות חיוביים יכולים לספק חסם משמעותי נגד סטרס ודיכאון ולהגן על הבריאות הפיזית והנפשית כאחד.
אל תבינו אותי לא נכון, זה לא אומר שמישהו חייב תמיד להיות חיובי בכדי להיות בריא ושמח. כמובן שישנם זמנים וסיטואציות המביאים באופן טבעי לתחושות שליליות אצל רוב האנשים. דאגה, עצבות, כעס ורגשות שליליים אחרים הינם חלק מחייו של כל אדם. אבל, תפיסה כרונית של המציאות כשלילית הינה בעלת השפעה משמעותית מבחינה מנטאלית ופיזית כאחד. בנוסף, תפיסה שכזו מעכבת את היכולת להתאושש ולהתרומם חזרה מסטרס או חוויות שליליות בלתי נמנעות בחיים ובכך מביאה להחמרה במצב קשה גם כך.
כדוגמה לכך, ד"ר Richard J. Davidson, נוירולוג ומייסד המרכז למוח בריא באוניברסיטת ויסקונסין- מדיסון, הראה כי אנשים אשר האמיגדלה (אזור מוחי אשר מופעל כאשר אנו חווים רגשות שליליים ומעורב בעיבוד פחד, חרדה ורגשות נוספים) שלהם מתאוששת לאט יותר מאיום כלשהו נמצאים בסיכון גדול יותר למגוון בעיות רפואיות מאשר אלו שהאמיגדלה שלהם מתאוששת מהר יותר.
היות והמוח שלנו הוא פלסטי ומסוגל לייצר תאים וקשרים חדשים, ד"ר  Davidsonוד"ר Fredrikson טוענים שניהם כי בהחלט אפשרי לאמן אותו להעדיף ולהתמקד בתגובות חיוביות. כלומר, אדם יכול ללמוד להיות יותר חיובי על ידי אימון של כישורים מסוימים המובילים לחיוביות.
לדוגמה, ד"ר Fredrikson והצוות שלה מצאו כי 6 שבועות של אימון מדיטציה המתמקדת בחמלה ואדיבות הביא לעליה ברגשות חיוביים ובתחושת החיבור החברתי של הנבדקים. כמו כן, האימון הביא לשיפור בתפקוד של אחד העצבים החשובים בשליטה בקצב הלב, שיפור המביא ליתרונות בריאותיים משמעותיים כמו הפחתה בדלקות וזיהומים והתאוששות מהירה יותר מהתקף לב.
בדומה לכך, ד"ר  Davidson ושותפיו הראו כי אימון מדיטציה המתמקד בחמלה ואדיבות למשך שבועיים בלבד, הביא לשינוי במעגלים מוחיים המקושרים לעליה בהתנהגויות חברתיות חיוביות כמו נדיבות.
התוצאות הללו מציעות כי אימון המתמקד בלמידת כישורים המסייעים ביצירת תחושות חיוביות יכול לעזור לנו להיות בריאים יותר, חברותיים יותר ועמידים יותר בפני קשיים עתידיים.
במילים אחרות, גם רווחה נפשית יכולה להיתפס ככישור חיים שניתן ללמוד. כך, יש תקווה לאנשים כמו ההורים של החברה שלי, במידה והם יבחרו לנקוט בצעדים הדרושים בכדי לפתח ולחזק תחושות חיוביות על פני השליליות.

מעבר לתרגול עצמי, ד"ר Fredrikson מציינת כי "חיוביות משותפת"- אנשים החווים יחד את אותו הרגש, הינה בעלת השפעה גדולה יותר מאשר משהו חיובי שנחווה לבד. למשל, חישבו על עצמכם צופים בסרטון משעשע במחשב יחד עם חבר בעל טעם דומה או שיתוף חדשות טובות, בדיחה או אירועים משעשעים עם אחרים. הרבה פעמים החוויה נתפסת כחיובית יותר כאשר היא נחוות במשותף עם אחרים.

סיכמה: שרית טופז

ניתוח פונקציונלי בטיפול התנהגותי Functional analysis

אנליזה פונקציונלית, או ניתוח פונקציונלי, על אף ששמה מרמז על כך, אינה סוג של טיפול אנליטי כשלעצמה. למעשה, ניתן לחשוב עליה יותר כעל אסטרטגיה אנליטית בטיפול התנהגותי, שמנחה את קבלת ההחלטות וההתערבויות בטיפול.



המונח "אנליזה פונקציונלית" (או "ניתוח פונקציונלי") הושאל מתחם המתמטיקה, והוא מתאר יחסים בין משתנים, שבהם שינוי בערכו של משתנה אחד מביא לשינוי במשתנה אחר. בפסיכולוגיה, ניתוח פונקציונלי מתייחס למידה שבה גירוי ותגובה מסוימים מקיימים אינטראקציה זה עם זו.
תהליך הניתוח כולל מעקב לאורך זמן אחרי היעדים ההתנהגותיים שהוצבו בטיפול, תוך התערבות שיטתית בגורמים ובהשלכות של ההתנהגויות הבעייתיות של המטופל. תוך כך, ניתן לבחון בזכוכית מגדלת מהם המאפיינים הסביבתיים שמשפיעים על ההתנהגות ומנבאים אותה, ולבסוף גם להביא לשינוי.



היסטורית, טכניקה זו מזוהה עם התניה אופרנטית, ואכן תהליך זה קשור קשר עמוק לרעיונות של התניית תגובה התנהגותית רצויה. בפועל, בניסיון להבין תופעות קליניות מורכבות, הניתוח הפונקציונלי כולל בדיקה קפדנית של ההתניות האופרנטיות בחייו של המטופל והאינטראקציות ביניהן.
ניתוח פונקציונלי בפסיכותרפיה מאפשר לקחת את המידע שנאסף לפני התהליך הטיפולי ולבנות באמצעותו טיפול המותאם לכל אדם באופן פרטני. כך, הניתוח מסייע לקבוע באילו משתנים יש להתמקד, להבין לעומק אילו התערבויות יקלו על המטופל, ולעזור לו לסגל התנהגויות שישפרו את איכות חייו.



כיוון שישנן התנהגויות רבות שנמצאות בקורלציה זו עם זו, הניתוח מסתמך גם על מחקרים בתחום הפסיכולוגיה. למשל, אם המטופל מדווח על פחד מהתקפי חרדה, ניתן לפנות למחקרים המצביעים על סיטואציות שהוא ימנע מהן בסבירות גבוהה (למשל, קניונים, אוטובוסים ועוד) ולאחר מכן להעריך באופן ישיר עד כמה זה נכון ומתאים למטופל. עם זאת, כיוון שניתוח פונקציונלי בודק את הקשר בין ההשלכות של ההתנהגות על דפוסי הפעולה המקובעים של האדם, הדגש הוא על הערכה פרטנית של המשתנים הנוגעים לחייו של כל אינדיבידואל.

על אף שניתן לזהות את הרעיון העומד בבסיס האנליזה הפונקציונלית עם אסכולות תיאורטיות רבות, הנפוצה בהן היא המסורת הביהביוריסטית. בלב אסכולה זו עומד הרעיון שאם אנו רוצים להבין התנהגות, עלינו להבין את ההקשר, ההיסטורי והעכשווי, שייצר אותה בעבר ומשמר אותה כיום.
על כן, התומכים בגישה זו טוענים כי הגורמים הסביבתיים הם המשתנים המשמעותיים ביותר בקביעת ההתנהגות של האדם. עמדה מרוככת יותר טוענת כי ניתן להבין התנהגות מתוך מחשבה על הפונקציות שהיא מחזיקה ביחס לסביבה (כלומר, מה האדם מרוויח או מפסיד מההתנהגות). נקודת מבט זו מובילה באופן טבעי להתערבויות יעילות אשר פועלות באופן ישיר לשינוי ההקשרים הסביבתיים שמשפיעים על התנהגותו של האדם. כאשר מנסחים כך את הרעיון העומד בבסיס הניתוח הפונקציונלי, ניתן לראות כי שיטה זו לא שוללת היבטים אחרים בהבנה של ההתנהלות האנושית, אלא מציעה אסטרטגיה יעילה לחזות התנהגות ולהשפיע עליה.

שלבים של ניתוח פונקציונלי בטיפול

תהליך הניתוח הפונקציונלי כולל מספר צעדים כאשר משתמשים בו במסגרת פסיכותרפיה: בשלב הראשון, מתקיימת הערכה של ההתנהגויות הבעייתיות של המטופל על שלל היבטיהן. כיוון שהתבוננות ישירה בהתנהגות המטופל אינה תמיד אפשרית במסגרת הטיפולית, ניתן לבצע הערכה בלתי-ישירה של העוצמה, התדירות, האורך ומידת הגמישות של ההתנהגויות הבלתי-מסתגלות שלו. ההערכה הראשונית של הבעיה מתבצעת באמצעות שאלות כגון "מה בחייך מטריד אותך?". על מנת להבין את היקף הבעיה, ניתן לשאלות שאלות המתייחסות להתנהגויות הגלויות של המטופל עליהן הוא יודע לספר, לתחושות הגופניות שהוא חש, או למחשבות שעולות לו ועשויות להיות קשורות לבעיה שאיתה הוא מתמודד. שאלות שמטרתן להבין את העוצמה, המשך והגמישות של ההתנהגות הבעייתית יכולות להיות - "כמה זמן זה נמשך?", או -
"תוכל לספר לי על זמנים בהם הבעיה הייתה הכי חמורה מבחינתך, וגם על פעמים בהם נראה היה שהמצב משתפר?".
בשלב זה של ההערכה הראשונית, יש לבחון לעומק גם שימוש במושגים שגורים כמו דיכאון וחרדה, שכן במהלך הניתוח המטפל מחפש תיאור ספציפי ככל הניתן של ההתנהגות הבעייתית והקשיים הנלווים לה אצל המטופל. ניתן להשיג מטרה זו בעזרת שאלות כמו - "כאשר אתה אומר שאתה מרגיש מדוכא, מה בדיוק המשמעות של המונח הזה עבורך?". ניתן לתת למטופל דוגמאות מתוך מחקרים המעידות על הקשר בין מצב נפשי כלשהו לבין התנהגויות מסוימות. למשל, בראיון עם מטופל המתלונן על דיכאון, ניתן לשאול אותו אודות השינה, מצב-הרוח והתיאבון שלו.
בשלב הבא של הניתוח הפונקציונלי יש להעריך מהם הדברים המובילים להתנהגויות הבעייתיות, אילו גירויים יכולים להכחיד אותן, ואילו תגמולים, חיוביים ושליליים, קשורים אליהן. שאלות כמו
"האם זה אי-פעם קרה בתקופה אחרת של חייך?"
"מה עוד מתרחש בחייך כשזה קורה?"
"האם אותו הדבר קורה במקומות או בזמנים שונים?"
הן שאלות המסייעות להעריך מהם הגורמים המובילים להתנהגות שאותה מתאר המטופל. כדאי אף לשאול על מצבים בהם סביר שהמטופל לא ייתקל בקשיים, או על מצבים בהם עוצמת המצוקה שלו פוחתת. בשלב זה חשוב להבין עד כמה הבעיה משתנה ממצב למצב, וליתר דיוק - מהן הסיטואציות הבעייתיות יותר ומהן הבעייתיות פחות. תשובה על שאלה זו תספק את הבסיס הטוב ביותר להעריך מה יהיה הגירוי המכחיד והגירויים המותנים היעילים ביותר.
למשל, מטופל מתאר תחושת חרדה במצבים חברתיים, שמתגברת עוד יותר כאשר הוא מרגיש שהוא עומד למבחן בעיני אחרים. כאשר הוא עומד בפני מצבים מהסוג הזה הוא נוטה לברוח, וכך הוא נמנע מתחושת החרדה. בדוגמה זו, פעולת הבריחה מהסיטואציה זוכה לחיזוק, כיוון שהבריחה מפסיקה את הגירוי הלא-נעים (כלומר, את האינטראקציה החברתית עצמה, את המחשבות השליליות, את התחושות הרגשיות והגופניות הקשורות למצבים מסוג זה ועוד). כאשר מוסיפים לסיטואציה גם תחושה של "עמידה למבחן", פעולת הבריחה הופכת להתנהגות מבוססת אף יותר, כיוון שככל שהמצב קיצוני יותר כך גוברת הסבירות שהמטופל יברח, וככל שהוא פונה להתנהגות הזו יותר, כך היא מתקבעת. בשלבים הראשונים של הניתוח הפונקציונלי, המטרה היא להבין את מערכת המשתנים הזו, כך שניתן יהיה לעבוד איתה בהמשך.
בהמשך לכך, הצעד הבא בתהליך הוא להעריך את ההשלכות שנלוות להתנהגויות הבעייתיות, ביניהן גם את ההשלכות שמחזקות את ההתנהגות, וגם את ההשלכות שמחלישות אותה ומהוות "עונש". ניתן לזהות את ההשלכות באמצעות שאלות כמו
"מה קורה לאחר מכן?"
ו-"כיצד אתה מרגיש כשזה מסתיים?"

לעיתים ישנן השלכות חברתיות לסימפטומים שמתאר המטופל. למשל, ייתכן שבני המשפחה נותנים יותר תשומת לב לאדם כאשר הוא מראה סימנים של דיכאון, או שהם מוותרים לו על מטלות הבית. ניתן לזהות השלכות מהסוג הזה בעזרת שאלות כמו "כיצד אנשים מגיבים כאשר אתה נעשה מדוכא?". אם לא ניתן להעריך מהן ההתנהגויות, הגורמים וההשלכות באופן ישיר, כדאי להשתמש במספר מקורות מידע, כמו למשל חברים, משפחה או קולגות.
בשלב האחרון פונים לתהליך הטיפול עצמו, אשר כולל התערבויות שמתמקדות בגורמים וההשלכות של ההתנהגות כפי שעלו עד כה בניתוח הפונקציונלי. ההתערבות יכולה להיות מכוונת למספר מרכיבים שזוהו בניתוח; חלק מן ההתערבויות מכוונות לסילוק הגורמים המקדימים להתנהגויות הבעייתיות או של התגמולים המחזקים אותן. כך למשל, התערבות שמטרתה להביא אדם מכור להרואין לעבור לגור בסביבה ללא סוחרי סמים, תעלים את נוכחותם של גירויים המובילים להתנהגות (סוחרי הסמים), ותחליש את הזמינות של ההרואין, שהוא גורם המהווה תגמול שמחזק את התנהגות חיפוש הסם.
התערבויות אחרות מכוונות לשינוי הפונקציות הפסיכולוגיות של הגורמים וההשלכות של ההתנהגות, ולאו דווקא העלמה שלהם בפועל. למשל, במצב של חרדה חברתית, ניתן לצמצם או להכחיד את האפקט של ההתניה באמצעות חשיפה שיטתית לאינטראקציות חברתיות, שתפחית את הפחד ואת ההתנהגות הנמנעת של המטופל. בנוסף, ניתן לפנות לטיפול בהתנהגות הבעייתית באופן ישיר, באמצעות הגברת הסבירות להתרחשותה של התנהגות מיטיבה ותואמת. לעיתים קרובות, התערבויות מהסוג הזה משולבות עם התערבויות אחרות. כך למשל, בדוגמה של המטופל הסובל מחרדה חברתית, המטפל ייתן חיזוקים חיוביים למטופל כאשר הוא מתמודד עם מצבים חברתיים מעוררי פחד. התערבות מסוג זה יכולה להביא הן לחיזוק ההתנהגות הרצויה, והן להכחדת הפחד המותנה.

למעשה, ניתן לתאר את התהליך כולו בצורה סכמתית:

לאחר שהקשיים והיעדים הומשגו במונחים של עקרונות התנהגותיים בסיסיים, ניתן לתרגם אותם לתוכנית פעולה ממשית בטיפול ולהבין מהן ההתערבויות הנדרשות, ולבסוף גם להעריך את השינוי שנעשה. אם התוצאה שהתקבלה היא חיובית ומקובלת, התהליך הושלם. אם התוצאה אינה התוצאה הרצויה, הצעד הבא הוא לחזור על צעדי ההמשגה הראשונים, כלומר, להעריך מחדש את המשתנים המשפיעים על ההתנהגות או את הרכיבים שאותם יש לשנות באמצעות התערבות.
כפי שנאמר לעיל, אנליזה פונקציונלית אינה מהווה שיטת טיפול בפני עצמה, אלא אסטרטגיה אנליטית המספקת את הבסיס לטיפול עצמו. רעיון זה אינו מוגבל לטיפול בטווח צר של התנהגויות, גורמים והשלכות. גם בעיות מורכבות במיוחד יכולות להיבחן תחת זכוכית המגדלת של האנליזה הפונקציונלית, מבלי להפר את אבני היסוד שלה. על אף שלא זכתה להתייחסות פרטנית בספרות המחקרית, אנליזה פונקציונלית מהווה מרכיב מרכזי בשיטות טיפול התנהגותיות וקוגניטיביות-התנהגותיות, ולהן ראיות אמפירית רבות שהצביעו על יעילותן. בין היתר, מחקרים מצביעים על יעילותה של השיטה ההתנהגותית בטיפול בבעיות התנהגות, בהפרעות אכילה, בנטיות לפגיעה עצמית, כמו גם בסיגול התנהגויות מסתגלות בקרב אוכלוסיות שונות, כגון רכישת כישורי חיים, מיומנויות עבודה, מיומנויות חברתיות ועוד.

סיכמה: יעל הררי

ניתוח שרשרת (Chain Analysis) בטיפול DBT <

מבוסס על מאמר של וילסון ומורל (2002) Functional Analysis of Behavior


אימון בתגובה מתחרה | Competing Response Practice

מה זה אימון בתגובה מתחרה?


לא אחת אנשים מפתחים הרגלים בעייתיים שמטרידים אותם ופוגעים בשגרת חייהם.

כך למשל, דנה, אישה בתחילת שנות ה-30 לחייה שגרה באזור המרכז, סובלת מזה שנים מגירוד בלתי נשלט של העור סביב אצבעותיה. ההרגל הזה מנהל אותה ומכיוון שהיא עובדת בעבודה שירותית עם קהל היא מדווחת שהתעוררו אצלה תחושות של חוסר בטחון, חרדה חברתית ובושה.



היא מרגישה שכל מי שנכנס למקום עבודתה בוהה בעורה המגורה, המקולף והמדמם של אצבעותיה וגם הניסיונות החוזרים ונשנים שלה להסוות את הפצעים באמצעות פלסטרים ותחבושות, מעוררים מבטים סקרניים לא פחות.

דנה לא לבד.

כמוה יש עוד אינספור אנשים שסובלים מהרגלים שונים ומשונים שמשפיעים על איכות חייהם. לאור המודעות ההולכת וגדלה למימדי התופעה, התפתחו שיטות טיפול רבות במטרה להקל ולסייע לאדם לתפוס בעלות על חייו ולא לתת להרגליו לנהל אותו.

שיטה התנהגותית מצוינת שעובדת יופי במקרים כאלה היא אימון בתגובה מתחרה שמלמדת את המטופל לעסוק בתגובות מתחרות בכל פעם שההרגל הבעייתי צץ.

בשיטת הטיפול הזו, המטפל מיישם את הפרקטיקה לאחר שהשלים יחד עם המטופל אימון למודעות, כלומר זיהוי את ההרגל הבעייתי, מה גורם לו וכך הלאה, ובאופן זה המטופל לומר ליישם תגובות אחרות, חיוביות ומיטיבות, שעוזרות לו, עם הזמן, להיפטר מההרגל הבעייתי.

היתרון בשיטה זו הוא שהמטופל עובד ביחד עם המטפל לבחור את התגובות המתחרות שמתאימות לו, לגופו ולהרגליו והם בוחרים יחד כיצד להגיב כאשר ההרגל הבעייתי צץ. למשל, מטופל שמבקש לשנות הרגל של מציצת אצבעות או תלישת שיער אובססיבית, פועל יחד עם המטפל כדי למצוא תגובות חלופיות למצבי לחץ בהם ההרגל עולה ושב. במקרה כזה, אם נוח למטופל להניח את ידיו בצידי הגוף או להיעזר באביזר שיעסיק את תשומת ליבו, הרי שההתנהגויות הללו ייבחרו כתגובות מתחרות מתאימות. הרעיון הוא להקל כמה שניתן על המטופל ולא לאלץ אותו לפתח תגובות מתחרות שאינן נעימות לו.

כיצד מאמנים תגובות מתחרות בטיפול CBT?

במידה שההרגל הבעייתי מתרחש מחוץ לחדר הטיפול, המטפל מלמד את המטופל ליישם את התגובה המתחרה ומשבח (מחזק) אותו על הדיווחים שהוא מעביר לו.
אם ההרגל מתרחש גם בחדר הטיפולים, למשל מתעוררים טיקים, גירודים, גמגום וכדומה, המטפל מעודד ומלווה את המטופל ביישום התגובה המתחרה בסביבה חיה (In Vivo), משבח אותו על התנהגותו ומבהיר לו כיצד ניתן לשפר אותה.
העבודה על הטכניקה חוזרת על עצמה 10 עד 12 תרגולי תגובות בכל מפגש טיפולי, עד שהתגובה המתחרה שהם בנו יחדיו מוכללת ומיושמת באופן טבעי על ידי המטופל.
המאמן והמטופל נפגשים כמה שצריך, עד יישום חלק של התגובה המתחרה, ולאחר מכן הם נפגשים למפגש מעקב אחת לכמה זמן.

כמה זמן נמשך טיפול CBT? <

למי מתאים הטיפול בתגובות מתחרות?

מחקרים הראו שאימון לתגובה מתחרה יעיל בהפחתת טיקים מוטוריים כמו נענוע של הראש או הכתפיים, מצמוץ, טיקים שונים בפנים וכדומה; כמו כן נמצא שהטיפול יעיל גם בהרגלים הנובעים מעצבנות, כגון כסיסת ציפורניים, תלישת שיער, מציצת אצבעות, לעיסת בגדים, גירודים ושפשוף עיניים, ואף בגמגום בקרב מבוגרים וילדים.
האימון אף יכול לסייע בהפחתת התפרצויות זעם בתחרויות ספורט ולעוד מגוון של התנהגויות מטרה.
עם זאת נמצא שמרכיב המפתח הוא המוטיבציה לשנות את ההרגל. המטופל חייב להיות בנקודה בחייו שבה הוא מוכן להתחייב לשינוי התנהגות חזרתית שמפריעה לו.
במקרה כזה, האימון בתגובה מתחרה הוא טיפול קצר מועד ויעיל עד מאוד למגוון רחב של מתמודדים.





סיכמה: שרית טופז

מתוך:
https://www.barnardhealth.us/behavior-therapy/b-competing-response-practice.html




אימון להיפוך ושינוי הרגלים

אימון להיפוך הרגלים
סובלים מהרגלים בעייתיים?
שוב התעצבנתם שבת הזוג שכחה להוריד את הזבל?
זמזום השירים הטורדני של הקולגה לעבודה מוציא אתכם מריכוז?
אתם לא לבד.
כנראה שהגיע הזמן להכיר את האימון להיפוך ושינוי הרגלים
( Habit Reversal Training )

כל אחד מאיתנו נחשף להרגלים בעייתיים של אחרים. לעתים, לא נעים לומר, אנחנו מצליחים להיות מודעים גם להרגלים הקטנים והמעצבנים שלנו עצמנו. למזלנו לא כל הרגל מעצבן מוציא אותנו מהדעת ועם רובם ניתן לחיות חיים שלמים וטובים.


לעומת זאת, יש לא מעט אנשים שמפתחים הרגלים בעייתיים שפוגעים משמעותית באיכות החיים שלהם ושל סביבתם. תחשבו למשל על קילוף אובססיבי של העור או תלישת שיער שמותירה את האדם עם קרחות ומביאה אותו למצב של חוסר ביטחון עמוק, בושה וחשש לצאת מהבית.
ההרגלים הללו נחשבו עד לעשורים האחרונים לכל כך מוטמעים באדם, עד כדי כך שהם דרשו שנים של טיפול פסיכולוגי או תרופתי.
אז זה מאחורינו…
קוראי הבלוג יודעים כבר שבאמצעות טיפול קוגנטיבי התנהגותי (Cognitive-Behavioral Therapy – CBT) ניתן לשנות התנהגות על ידי זיהוי הגורמים המעוררים את ההתנהגות הבעייתית. בהמשך, ניתן להפריע לתגובות האוטומטיות ולכוון אותן מחדש עד שבסופו של דבר ניתן להכחיד לגמרי את ההרגל הפוגעני.
CBT הוא כידוע טיפול ממוקד וקצר הטווח, שבאמתחתו שלל מיומנויות וכלים שיישומם מאפשר שינוי. הכלי המדובר כאן הוא "אימון להיפוך הרגלים", המבוסס על תיאוריית הלמידה שהראתה שכאשר אנחנו מתרגלים התנהגויות ומחשבות חדשות, המבנה הפיזיולוגי של המוח משתנה גם כן. כלומר אנחנו מפתחים נתיבים נוירולוגיים חדשים, שבאמצעות חזרה התנהגותית  הופכים בסופו של דבר להתנהגות אוטומטית.
בפועל זה אומר שמטפל שמוסמך לשיטה זו יעודד את המטופל לפתח מודעות לזמנים במהלך היום, בהם המצב הרגשי וגורמי מקדימים נוספים, מעוררים את ההרגל המציק. לחלק מהמטופלים תכסיסים התנהגותיים פשוטים יכולים לעזור מאוד, כמו למשל חבישת האצבעות בתחבושות כדי למנוע קילוף עור או כסיסה אינטנסיבית של הציפורניים, רישום ותיעוד התדירות והזמנים של ההתנהגות הבעייתית או של גורמים סביבתיים שעוררו אותה.
במצבים מורכבים יותר נדרש אימון ארוך יותר להיפוך התנהגותי המורכב מארבעה מרכיבים עיקריים:
העלאת מודעות לבעיה
  1. אימון לזיהוי התפרצות קרובה והיכולת להתמודד איתה
  2. פיתוח של תגובות מתחרות
  3. בניית מוטיבציה לשינוי ההרגל
  4. הכללה של מיומנויות ותגובות חיוביות שיחליפו את ההרגל הרע.

האם היפוך התנהגותי עובד?

היפוך התנהגותי נמצא כיעיל אפילו במקרים קשים כמו טיקים המתלווים לתסמונת טורט או בהפרעות אחרות לשליטה בדחפים כמו טריכוטילומניה (מריטת שיער אובססיבית). באמצעות אימון להיפוך התנהגותי, שהוא טיפול התנהגותי רב-מרכיבי, ניתן לטפל בהפרעות התנהגותיות רפטטיביות, לשבור הרגלים רעים ולהחליפם בהרגלים חיוביים.
אם גם לכם יש הרגל שפוגע בשגרת החיים, אל תהססו לפנות לאיש מקצוע שמתמחה באימון להיפוך התנהגותי.
כל התנהגות היא "אירוע" שניתן לכוון, לשנות ולהחליף והעלייה ברמת החיים שמושגת אצל אדם שמשתחרר מהרגל רע הוא תגמול שלא יסולא בפז.




סיכמה: שרית טופז


מקור:


https://www.skinpick.com/habit-reversal-for-excoriation-disorder


תסמונת התשישות הכרונית וטיפול קוגניטיבי התנהגותי


תסמונת העייפות הכרונית וטיפול קוגניטיבי התנהגותי


כיצד הייתם מגיבים אילו הייתם מגלים שהטיפול שאתם מקבלים למחלה כלשהי, טיפול שנבדק והוכח כיעיל ביותר, איננו כזה למעשה?
איך הייתם מגיבים בתור רופאים?  האם לא הייתם חשים מרומים?
האם הייתם ממשיכים לתת טיפול שייתכן ואיננו יעיל בהרבה
מאשר הימנעות מטיפול תרופתי בכלל?

אנו מקווים שלא ושרופאים מודאגים וכעוסים יחד עם מטופליהם היו מרימים קול צעקה על כך ששיקרו להם וגרמו להם לרשום או לקבל טיפול לא נכון במשך שנים.

מקרה דומה לכך התגלה לא מזמן בבריטניה, לגבי המלצות הטיפול בתסמונת העייפות הכרונית (Chronic Fatigue Syndrome)  המכונה גם Myalgic encephalomyelitis. תסמונת זו, המשפיעה על יותר מ 150,000 איש בבריטניה מאופיינת בסימפטומים חמורים הכוללים: עייפות קשה, זיכרון לקוי, בעיות חשיבה, שינויים בלחץ הדם, והתעוררות לאחר שינה בתחושת עייפות הזהה לזו שקדמה לשינה.


CFS במבחן המחקר


כיום, קיימת אי הסכמה ממושכת בין הרופאים למטופלים בנוגע לגורמים לתסמונת העייפות הכרונית. העמדה הרשמית הינה כי הגורמים לתסמונת אינם ידועים אך עם זאת, ישנו רכיב פסיכולוגי משמעותי ביותר במחלה זו. לכן, הטיפול הטוב ביותר כרגע, לדעת הרופאים, הינו טיפול בפסיכותרפיה הנקראת CBT- טיפול קוגניטיבי התנהגותי, בשילוב עם פעילות גופנית הדרגתית. מנגד, מטופלים הלוקים בתסמונת טוענים כי הסימפטומים שהם חווים נובעים מרצף של בעיות ביולוגיות משמעותיות שעשויות לנבוע ממעורבות של זיהום ופגיעה בפעילות המערכת החיסונית.

הרופאים שנקטו בגישה על פיה לתסמונת יש רכיב פסיכולוגי משמעותי הסתמכו על מחקר גדול ויקר (שעלה מעל 5 מליון פאונד) שנמשך לאורך 5 שנים ובחן את ההשפעה של שילוב CBT ואימון גופני על תסמונת העייפות הכרונית.
תוצאות המחקר הראו כי 60% מהמטופלים בתסמונת הציגו שיפור בעקבות טיפול זה.
המחקר המוכר בשם PACE פורסם בכתב עת מדעי בסוף 2011 והוביל לכך שהטיפול הסטנדרטי בבריטניה לתסמונת העייפות הכרונית יהיה CBT  בשילוב עם אימון גופני.
למרות התוצאות המרשימות, המטופלים עצמם פקפקו במחקר ובתוצאותיו וניסו להשיג גישה לנתונים הגולמיים שנאספו במהלך המחקר. דרישות אלה נבעו מחשד של המטופלים והסובלים מהתסמונת כי משהו אינו כשר, שנעשתה מניפולציה סטטיסטית ומתודולוגית בכדי להפוך את התוצאות לחיוביות.


הייתכן ???

החוקרים והאוניברסיטה מסרבים לחשוף את הנתונים

המטופלים ניסו עוד ועוד ובמשך זמן רב לקבל גישה לנתוני המחקר. הם פנו לחוקרים ולאוניברסיטת Queen Mary  בלונדון, בה נערך המחקר, בדרישה לקבל את הנתונים מפאת חופש המידע. הבקשות הללו נדחו במשך 5 שנים על ידי האוניברסיטה והחוקרים מסיבות שונות.
לאחר 5 שנים, ה Information Commissioner’s Office, רשות בלתי תלויה בבריטניה לקיום זכויות חופש המידע, תמכה בבקשות המטופלים ודרשה מהאוניברסיטה לחשוף את המידע לציבור. האוניברסיטה סירבה והנושא הגיע לבסוף דיון בבית המשפט.
בשימוע בבית המשפט, התנגדה האוניברסיטה לחשוף את הנתונים בטענה כי חלק מהמידע לגבי המטופלים שהשתתפו במחקר אינו אנונימי מספיק, כך שזהותם עשויה להתגלות. אולם, במהלך המשפט התגלה כי החוקרים הציגו את הנתונים אותם הם מסרבים לחשוף בפני קולגות במספר הזדמנויות, כך שלמעשה אנונימיות המטופלים כבר נפגעה.



בדיון נקבע כי בעוד שבאופן כללי, בהחלט יכולות להיות סיבות מוצדקות לשמור על חיסיון לגבי מידע שנאסף במחקרים, אם אין סיבות טובות לכך, המשך שמירה על הסודיות פשוט איננה נכונה. במקרה זה, מניעת חופש המידע הביא לנזק בקרב המטופלים ולפגיעה באמונם של הרופאים. לכן, כפי שקבע בית המשפט, אין סיבה מספקת בכדי למנוע את חופש המידע.

טענות נוספות של האוניברסיטה נדחות בבית המשפט ומגדרות כספקולציות פרועות

במהלך השנים שלאחר פרסום תוצאות המחקר, הוצגו פעמים רבות מתנגדי המחקר כלא שפויים ובעלי מניעים נסתרים. כדוגמה לכך, ניתן לראות את דבריו של עורך כתב העת שפרסם את המחקר בראיון לתחנת רדיו אוסטרלית. בראיון, תאר העורך את מבקרי המחקר כ"קבוצה קטנה אך מאורגנת מאוד של אינדיבידואלים קולניים ופוגעניים אשר חטפו את האג'נדה ועיוותו את הדיון באופן אשר פוגע במרבית המטופלים". האוניברסיטה התבססה על סיבות דומות כאשר סירבה להיענות לבקשות המבקרים שלה לחשוף את נתוני המחקר.
גם בבית המשפט הועלו טענות דומות כנגד מבקרי המחקר. למשל, אחד מהעדים המומחים מטעם האוניברסיטה טען כי המתנגדים למחקר הינם בחורים צעירים ובעייתיים עם קווים פסיכופטים. טענה שנדחתה בבית המשפט והוגדרה כ"ספקולציה פרועה".
ספקולציה דומה שעלתה במשפט הייתה כי אותם מבקרים שיצאו כנגד המחקר אף איימו על האוניברסיטה וחוקריה. גם טענה זו התמוטטה תחת חקירה נגדית בבית המשפט, כאשר אחד העדים מטעם האוניברסיטה הודה שלא היו איומים כלל. הדוגמה הספציפית היחידה שאוששה הייתה כי לאחד מכותבי המאמר הפריעו במהלך סמינר שהעביר באוניברסיטה.  

בסופו של דבר, בית המשפט קבע כי יש לחשוף את הנתונים וציין כי ההצדקה לשמירתם חשאיים הינה חסרת כל חשיבות אמיתית.

האמת מתגלה

לאחר הניצחון המשפטי, נותח חלק מנתוני המחקר מחדש. התוצאות החדשות הצביעו על כך שאחוז המטופלים שאכן הראו הטבה בעקבות הטיפול נופח באופן משמעותי. כך, בעוד בסיום המחקר המקורי טענו החוקרים כי 60% מהמטופלים הראו שיפור בתסמינים ו20% החלימו לגמרי. הניתוח החדש מצא כי רק 20% מהמטופלים הראו שיפור בתסמינים בעוד שיעור ההחלמה עמד על 5% בלבד.

למרות תוצאות אלו, מוסיפים החוקרים להיות בטוחים בצדקתם ולהכחיש את הבעיות במחקר. לטענתם, הניתוח החדש שהראה כי שיעור ההחלמה והשיפור בסימפטומים היו למעשה נמוכים יותר, לא הביא להבדל משמעותי כלשהו. הם מציינים כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב עם אימון גופני עדיין יעילים באופן מובהק וטובים יותר מטיפולים רפואיים אחרים. טענה זו מתעלמת כמובן מהעובדה הקריטית כי שיעור המטופלים שהראו שיפור נמוך משמעותית ממה שהחוקרים טענו בתחילה.

תוצאות נוספות של המחקר עדיין שנויות במחלוקת

בתקופה האחרונה יותר מ 12,000 מטופלים בתסמונת העייפות הכרונית יחד עם יותר מ-20 מבקרים מ-14 מדינות, ביניהם קלינאים וחוקרים אקדמיים ותיקים ומוכרים, חתמו על עצומה שמטרתה להפעיל לחץ על האוניברסיטה לשחרר את נתוני המחקר לניתוח בלתי תלוי נוסף.  

המומחים אשר חתמו על העצומה, הביעו דאגה לגבי אספקטים אחרים במחקר אשר עשויים להשפיע על המסקנות לגביי יעילות הטיפול ב-CBT ואימון גופני.
לטענתם, בכדי לקבוע האם הטיפול הביא להתאוששות והחלמה מהתסמונת יש צורך להגדיר קודם כל מהי החלמה. למשל, האם החלמה מוגדרת כיכולת להיות ערני למשך שעה יותר מבעבר או למשך יום שלם? האם החלמה מוגדרת כיכולת להתלבש לבד או כיכולת לחזור לעבוד? ככל שהקריטריונים להחלמה מקלים יותר, כך מספר המטופלים ש"יחלימו" יעלה. אחת מהביקורות כלפי המחקר הינה כי מנהליו הורידו באופן דרמטי את הקריטריונים ל"החלמה" הרבה מתחת לסטנדרטים המקובלים בספרות המקצועית בתחום.
אחת המטופלות, בביקורת שהעלתה כלפי המחקר, טענה כי מטופל יכול לחוות החמרה במצבו ב-2 מתוך 4 הקטגוריות להחלמה במהלך המחקר, ועדיין להיות מוגדר כ"מחלים" בסופו של דבר. כמו כן, היא ציינה כי באופן דומה, היכולות הפיזיות של המטופלים יכלו להיות נמוכות ב 92% מאוכלוסיית הבריטים בגיל העבודה ועדיין, הם הוגדרו כ"מחלימים".



על ידי קבלה של חלק מהנתונים הגולמיים של המחקר, ניתן יהיה להעריך מהו שיעור ההחלמה מהטיפול על פי הקריטריונים המקוריים ולא אלו בהם השתמשו במחקר. באמצעות הערכה זו, ניתן יהיה להבין את ההשפעה האמיתית של CBT ואימון גופני על תסמונת העייפות הכרונית.

ניצחון למטופלים המחפשים טיפול ראוי

עדיין לא ברור מה יהיה האפקט של הניתוח החדש. אולם, אם ממצאי הניתוח אכן יעידו על הבעייתיות שהעלו מתנגדי המחקר, הם למעשה יערערו על קיומו של הגורם הפסיכולוגי בתסמונת העייפות הכרונית. במצב שכזה, עלינו לקוות כי הדבר יביא לבחינה ולמחקר של הגורמים הביולוגיים שעשויים להיות קשורים לתסמונת.
בניגוד לבריטניה, מחקר שכזה כבר מתרחש בארה"ב. לאחרונה, מחקר פורץ דרך שפורסם בכתב העת המוערך National Academy of Sciences, טען כי נמצאה חתימה מטבולית (שינויים מטבוליים האופייניים ללוקים בתסמונות זו בלבד) אשר מבחינה באופן ברור בין מטופלים עם תסמונת העייפות הכרונית לאנשים בריאים.
קבוצת חוקרים זו מדווחת כי תסמונת העייפות הכרונית נמצאה קשורה גם לשינויים ביוכימיים שמביאים לירידה בפעילות המיטוכונדריה- מעין תחנת כוח זעירה המצויה בכל תא ותא בגוף. שינויים אלו יכולים להסביר רבים מהסימפטומים של התסמונת. למעשה, החוקרים טוענים כי תסמונת העייפות הכרונית הינה תסמונת מטבולית המשפיעה על תפקודים חיוניים של הגוף הכוללים אנרגיה מטבולית מיטוכונדריאלית, תפקוד המערכת החיסונית, תפקוד מערכת העיכול ומערכת העצבים האוטונומית. בטענה זו, הם למעשה מערערים על התפיסה כי רכיב פסיכולוגי משמעותי הוא העומד בבסיס התסמונת.

התעלמות מדיווחים של מטופלים קיימת לא רק בקרב חולי תסמונת העייפות הכרונית

למרות שהתוצאות שהושגו עד כה מהוות ניצחון למטופלים שהתנגדו למחקר, חשוב לזכור כי היה צורך ב-5 שנים של מאבק ותגובות מזלזלות כנגד אותם מבקרים בכדי להביא להערכה מחדש של התוצאות.
לצערנו, כיום תגובות מבטלות כמו אלו שהופנו כלפי מבקרי המחקר בתסמונת העייפות הכרונית קיימות גם בתחומים רפואיים אחרים. לדוגמה, תגובות דומות נשמעות לגבי אלו המתנגדים לשימוש בתרופה להורדת כולסטרול בשם "סטטין". לאחרונה, הואשמו אלו שמתנגדים למתן תרופה זו בהריגה של אנשים בעלי כולסטרול גבוה היות וגורמים להם לא להשתמש בתרופה מצילת חיים זו.
באופן דומה, נצפתה התעלמות ממטופלים שהתלוננו על תופעות הלוואי משימוש בתרופות נוגדות דיכאון.
מקרים אלו ועוד מעידים כי ההתעלמות מהמטופלים הסובלים מתסמונת העייפות הכרונית איננה תופעה חד פעמית ומצביעים על כך שיש לקחת בחשבון ולהקשיב לקולותיהם של המטופלים באופן הרבה יותר משמעותי וכוללני מהנעשה עד היום.