ביופידבק | Biofeedback

מהו טיפול ביופידבק ?

ביופידבק (משוב ביולוגי) הוא שיטת טיפול המסייעת לאדם להשיג שליטה טובה יותר על גופו ולווסת את תגובותיו הגופניות והרגשיות, זאת באמצעות מערכת ממוחשבת אשר מודדת את השינויים הפיזיולוגיים בגוף ומציגה את הנתונים למטופל בזמן אמת. במהלך הפגישה יושב המטופל מול המחשב, רואה ושומע את המדדים שלו (דופק, מידת הזעה, טונוס שרירים ועוד) כשהם מוצגים על המסך באופן נגיש וברור בצורה של גרף, תמונה או צליל. תוך כך הוא לומד טכניקות שונות לוויסות ושליטה בכל אותם מדדים, בעודו צופה בשידור חי כיצד הגוף שלו מגיב לטכניקות הללו. כך הוא מפתח מודעות לתהליכים הפנימיים בגופו ולומד כיצד להביאם לאיזון ושליטה ברמה הרגשית, הפיזיולוגית, ההתנהגותית והקוגניטיבית.



מטרת הטיפול היא לאמן את האדם, תחילה בחדר הטיפולים ולאחר מכן גם מחוץ לו, להיות מודע לשינויים המתרחשים בגופו וליכולת שלו לשלוט בהם, על אף שנהוג לחשוב כי אלו הם תהליכים עצמאיים אשר נמצאים מעבר לשליטתנו. המטופל לומד להכיר את הסיטואציות בהן מופיעים הסימפטומים שלו והופך לבעל מודעות גבוהה יותר לכוח שלו לווסת בעצמו את התהליכים הפיזיולוגיים, וכך להפחית את התסמינים מהם הוא סובל.
עולם הטיפול והרפואה מכיר היום בקשר המורכב בין הגוף והנפש, בין הפסיכולוגיה והפיזיולוגיה, ושיטת הביופידבק היא התוצר של ההבנה הזו. כיום ידוע ששיטה זו מסייעת באופן משמעותי למטופלים הן בבעיות פסיכולוגיות, רגשיות והתנהגותיות, והן בבעיות רפואיות ופיזיולוגיות. בין היתר, ביופידבק משמש להקלה על תסמינים של כאבים כרוניים, כאבי פרקים וכאבי ראש, בעיות בלחץ דם, בעיות עור והפרעות במערכת העיכול. מחקר מבוקר שנעשה בשנת 2003 במעבדה הקלינית לחקר אפילפסיה בלונדון אף הראה כי אימון ביופידבק הצליח להקטין את תדירות ההתקפים האפילפטיים שחוו המשתתפים במחקר, ומחקרים אחרים שהתבצעו בישראל ובעולם הצביעו על יעילותו של הטיפול בהתמודדות עם תסמונת המעי הרגיז.
לצד הטיפול המוכח בבעיות רפואיות שונות, אימון הביופידבק משמש גם לטיפול בהפרעות פסיכולוגיות כגון התמכרויות, הפרעות חרדה, הפרעות אכילה ועוד. מחקרים שונים הראו באופן אמפירי כי הוא מסייע בהתמודדות עם חרדת בחינות בקרב סטודנטים ותלמידי תיכון, ומחקרים אחרים סיפקו עדויות לכך שניתן להשתמש בביופידבק להקטנת מידת החרדה בקרב ילדים המאושפזים בבתי חולים, לפני ואחרי ניתוח. גם אנשים בריאים עשויים להפיק תועלת מטיפול בביופידבק וללמוד כיצד לשפר את רמות השליטה העצמית שלהם, לפתח יכולות קשב וריכוז טובות יותר, להתמודד עם מצבי לחץ באופן בריא יותר ולשפר כך את איכות חייהם.

איך ביופידבק עובד?

במהלך טיפול ביופידבק, אלקטרודות המחוברות לגופו של המטופל מקבלות אותות חשמליים מגלי המוח, הלב והשרירים ומודדות את קצב הנשימה ומידת ההזעה. הנתונים מתורגמים ישירות לצג המראה תמונות או צלילים המייצגים את הנתונים הפיזיולוגיים בצורה פשוטה להבנה. תחת לחץ, המדדים הללו משתנים: קצב הלב, קצב הנשימות ולחץ הדם עולים, השרירים מתכווצים וישנה זיעה מוגברת. כל אלו הם מאפיינים של התכונה האבולוציונית הנקראת Fight or Flight: מוכנותו של הגוף לפעול במהירות ויעילות במצב לחץ.
תפקיד המטפל הוא לסייע למטופל לתרגל שיטות שונות של הירגעות, וכך לשלוט בפעילות הגופנית. טכניקות של תרגילי נשימה, הרפיית שרירים, דמיון מודרך או תרגול מדיטציית מיינדפולנס , כולן שיטות שנמצאו יעילות, ולאחר אימון בטכניקות הללו צפוי המטופל להצליח לשלוט באופן יעיל יותר בגופו. את השינויים במדדיו הפיזיולוגים הוא רואה לנגד עיניו, וכך לומד להכיר ולהבין לעומק את היכולת שלו לווסת אותם, ולאט לאט ליישם ביעילות את השיטות שלמד גם בחיים שמחוץ לחדר הטיפולים.


ראיון עם יוסי ארנרייך

מראיינת: מור צח

היי יוסי, ספר לי עצמך
אני פסיכולוג חינוכי בהסמכה להדרכה. העיסוק שלי היום הוא, בעיקר, בתוך העולם של ביופידבק אך בתחומים שהם עדיין חדשים בארץ, חלקם חדשים אפילו בעולם. קיבלתי את ההכשרה שלי בביופידבק בקורס שמוכר על ידי האגודה הישראלית לביופידבק וכיום אני יושב ראש ועדת ההסמכה באגודה. בנוסף לכך למדתי פסיכותרפיה בהשתלמויות שנסעתי אליהן בחו"ל ובארץ. לא לקחתי תכנית שלמה מסודרת אלא התמקדתי בלימוד שיטות ובקבלת הדרכה ממדריך שליווה והדריך בשיטה. אני עוסק גם בנוירו-פסיכותרפיה, בשיפור ביצועים, שיפור איכות החיים שלנו ובשיפור התפקוד היומיומי. זה יכול להתחיל בבעיות בריאות וזה יכול גם לשפר תפקוד של קבלת החלטות שהן מורכבות אבל לא בהכרח בעייתיות, כמו למשל קבלת החלטות פיננסיות או שיפור ביצוע ספורטיבי. לצורך זה אני נעזר במכשור של ביו-פידבק.
בימים אלו אני עושה גם דוקטורט ומנסה לפתח פרוטוקול טיפול ללקות למידה בהבנת הנקרא. הטיפול הזה מבוסס על גריה מוחית.
טיפול בגרייה מוחית נשמע לא נעים במיוחד..
המטופלים יקבלו זרם חלש מאוד שבקושי מרגישים שהוא ניתן להם עם יחסית מעט תופעות לוואי. אחד הדברים שנבדקים בפרוטוקול זה שלא יהיו תופעות לוואי.
שאלה שהרבה שואלים אותנו הפונים למכון היא איך בעצם מטפלים בגישה הדינמית. אז איך באמת?
הגישה הדינמית מניחה שיש איזושהי שיחה פנימית בין חלקים של האישיות. החלקים האלה מאוד שונים. אפשר להתייחס אליהם כאגו וכסופר אגו, אפשר להתייחס אליהם כאל אובייקטים מופנמים, אובייקטים של ה-self, אפשר לתת להם שמות רבים ושונים, אבל הרעיון המרכזי שמאחד את כל המושגים האלה הוא שמדובר בדיאלוג בין צורות שונות, שבן אדם רואה את עצמו בהן ובהתאם לכך גם מגיב במציאות. ברגע מסויים, פתאום, דרך מסוימת שאדם רואה את עצמו דומיננטית יותר או משמעותית יותר ובהתאם אליה הוא מתנהג. הרבה פעמים זה גם יכול להפתיע אותו שהוא מתנהג דווקא בצורה הזאת ולא בצורה אחרת. מה שעושים בטיפול פסיכודינמי זה להבין מאיפה הקולות האלה מגיעים, איזה חלקים של האישיות הם מייצגים, מתי הם מתעוררים, באיזה הקשר ובמיוחד באיזה הקשר חברתי: עם איזה דמויות, שמזכירות לנו את מי ואת מה או שמזכירות לנו חלקים אחרים של עצמנו. הטיפול מפגיש את החלקים הללו ויוצר בינם דיאלוג.
הרבה פונים שמתקשרים למכון שואלים איך טיפול כזה שונה מלדבר עם ההורים שלי או חבר טוב. אז איך הוא שונה באמת?
במידה רבה זה גם נכון. יש לא מעט דברים ששיחה עם חבר, עם הורה, עם מישהו שאכפת לו מאוד ממך והיחסים שלך ושלו הם יחסי טיפוח ודאגה, במיוחד דאגה שלו כלפיך, יכולים לעזור. חלק מרכזי בטיפול, במיוחד בטיפול הפסיכו דינמי, זו ההכרה שהיחסים הטיפוליים הם יחסים מתקנים שמדמים קשר הורי דואג, מטפח, מתבונן, מפרגן ולכן זה יכול להיות גם חבר קרוב. נקודת השוני היא, שחבר קרוב לרוב לא יכול להתגייס לעשות את זה באופן שאנחנו זקוקים לו. אבא יש רק אחד, אמא יש רק אחת וחוץ מהם אין הרבה מאוד אנשים, אם בכלל, שמתגייסים באותה המידה. זו הסיבה שבגללה אנשים הולכים לטיפול, בגלל שהם זקוקים למישהו שיהיה איתם, יתבונן בהם ואיתם על החיים שלהם וילמד איתם איך לעשות שינוי שמתאים להם.
שאלה נוספת שאני שומעת הרבה היא מה ההבדל בין טיפול אצל פסיכולוג לבין טיפול אצל פסיכותרפיסט?
פסיכותרפיה הפכה דבר מאוד נפוץ, זה למעשה שם כולל שאפשר להכניס לתוכו המון דברים, יש גם כאלה שמסתייגים מזה, למשל, מאמנים גם יכולים להיכלל בתוך עולם הפסיכותרפיה, למרות שהם בחרו להסתייג מזה בגלל המשמעויות החוקיות והסטיגמה השלילית שיכולה להידבק להם. יש גם בעלי מקצוע שונים, שמאיזשהו מקום מגיעים לפסיכותרפיה. אנחנו היום במצב שבו כל אחד יכול ללמוד פסיכותרפיה וגם כל אחד יכול לקרוא לעצמו פסיכותרפיסט. ההבדל הוא מה הרקע המקצועי. הרקע המקצועי כן שונה בין פסיכולוג לבין בעלי מקצוע אחרים שהתמחו בפסיכותרפיה. המודל של הפסיכולוג הוא מודל שמבסס את הטיפול על תפיסת עולם מדעית במובן מסוים, הוא מסתכל על הבנאדם כולו, כמעט מתחילתו ועד סופו, הוא יודע להשתמש בכלים מורכבים יותר להבנה של האדם, שזה המיומנות האבחונית. הוא גם למד את המרכיבים של האישיות, אותם מרכיבים שפחות מלמדים בבתי הספר לפסיכותרפיה, בצורה מעמיקה יותר. לפסיכולוג יש גם היכרות עם היסודות הקוגניטיביים של האדם, היכרות עם היסודות הפסיכו-פיזיולוגיים. אלו דברים שחסרים בלימודי פסיכותרפיה, אפילו בלימודי פסיכותרפיה של גוף-נפש לא מעמיקים בהבנה הפסיכו-פיזיולוגית, מה שכל סטודנט לפסיכולוגיה בשנה א' חייב ללמוד כי זה קורס חובה.
אז מה בעצם לומדים בלימודי פסיכותרפיה? למשל בפסיכותרפיה פסיכודינמית שעורכת 3 שנים, מה לומדים בה?
פסיכותרפיה פסיכודינמית היא גישה אחת. זרם אחד בפסיכותרפיה. בעקרון הלימוד הוא של שני אלמנטים מרכזיים: אחד זה לימודים עיוניים, תיאורטיים, על איך אנשים שונים מסתכלים על האישיות, איך תיאורטיקנים שונים שמים דגש על תקופות שונות בהתפתחות המיניות, בהתפתחות החברתית וכו'. הצד השני הוא מוקדש לפרקטיקה, שבה יש הרבה מאוד עבודה גם מעשית וגם עיונית שקשורה בטכניקה הטיפולית. להקדיש לטכניקה הטיפולית זמן זה משהו שהוא כמעט הכרחי, אפילו שעושים את זה ברמה עיונית.
אז אם אני מבינה נכון בעצם אתה אומר שמומלץ להגיע למטפל שעבר הכשרה טיפולית מתאימה (למשל בפסיכולוגיה או עבודה סוציאלית קלינית) ואז למד פסיכותרפיה מאשר לאדם ללא כל תואר טיפולי שלמד רק פסיכותרפיה?
תראי, מטפל טוב יכול להיות גם חסר השכלה. אלא שהדרך שבאמצעותה ללקוח יש אפשרות לבחור היא מוגבלת. אין לי המון פרמטרים על פיהם ניתן למיין מיהו המטפל הרצוי. לכן אני מניח שעם השנים שבהן היתה הכשרה הייתה רמה מסוימת של סינון. הסינון הזה, גם אם הוא לא מוחלט, הוא לרוב הרבה יותר טוב מאשר חוסר סינון. אבל זה כל מה שהתהליך נותן: הוא מאפשר לסנן אנשים. יש אנשים עם מעט מאוד ידע תיאורטי עם הרבה מאוד מיומנות טבעית שמסוגלים לסייע. גם אח בבית חולים יכול לעשות פרוצדורות רפואיות אם הוא מספיק מוכשר אבל אנחנו לא נותנים לאח בבית חולים לעשות פרוצדורה רפואית כירורגית כי הפרוצדורה יכולה גם להסתבך ומבחינת ניהול הסיכונים אנחנו לא מעוניינים להסתכן. אנחנו מעוניינים שבנאדם שנכנס לקליניקה יהיה שקט, רגוע ובטוח, שהוא יוכל לומר לעצמו "הגעתי למקום שיש בו מומחים, אני הולך להפקיד את הדברים הכי חשובים בחיים שלי במקום הזה, למקום הזה אני יכול לבוא שקט". אם יש לו רמת ביטחון מאוד גדולה בעולם, יכול להיות שהוא מוכן להפקיד את ביטחונו באנשים מוכשרים חסרי תעודות ויש סיכוי שזה יצליח. אבל יש גם סיכון שזה יסתבך, ודברים יכולים להסתבך מסיבות טבעיות, לא בגלל רוע לב, טיפשות או חוסר ערנות, אבל הרבה מאוד מחוסר היכרות של האדם עם עצמו ועם מצבים שונים. לסיכום, פסיכותרפיה זה מקצוע וכמו כל מקצוע צריך ללמוד אותו באופן מקיף מאוד וקודם כל מחייב הכרה של האדם, אחר כך יבואו הרצון והנכונות לעזור.


ציינת בהתחלה כשסיפרת על עצמך את העובדה שאתה מטפל גם בבעיות בריאות. ידוע לכולם שיש קשר בין הגוף לנפש, אך האם באמת אפשר לטפל בגוף דרך טיפול נפשי?
הקשר בין הגוף והנפש הוא הרבה יותר חזק משנדמה ובשנים האחרונות הפך להיות מאוד פופולארי להשתמש בשיטות גוף-נפש, זה מפתיע שרוב המטפלים בשיטת גוף-נפש מתעלמים מהגוף למרות הכל. זאת אומרת, הם לא באמת רואים אותו. הם מאפשרים לבנאדם לספר על מה הוא מרגיש בגוף ובזה הם מסתפקים. בעיות בריאותיות יכולות לנבוע גם מקשיים פסיכולוגיים והקשיים התפקודיים, לא רק הבריאותיים הם רבים: כאבי ראש, מיגרנות וכאבים נוספים הם תופעה פסיכולוגית. אנחנו נוטים לטפל בהם תרופתית במקום להחזיר את הגוף לאיזון. אנחנו מחפשים גם שיטות שהן לכאורה מהירות מאוד שהופכות את האדם פאסיבי, שיטות שהן חלקן יעילות ביותר, כמו דיקור. הן משאירות את האדם פאסיבי, לא הוא אחראי לאזן את עצמו, מישהו יעשה משהו לפתור לו את הבעיה ו"הכל יהיה בסדר". פסיכולוג לרוב לא מחזיק עמדה כזאת, מלכתחילה. הוא יאמר "אני אלמד אותך את הדרך, אני אעזור לך ללמוד איך מתאים לך לחזור לאיזון. אני מוכן ללכת איתך את הדרך הזאת אבל את רובה אתה תצטרך ללכת לבד. במקום זה ציידתי אותך. אני יכול לעזור לך להתמודד עם כאבי הראש שלך, עם המיגרנות, עם חריקת השיניים, עם קשיי השינה שלך, עם קשיי פוריות, עם תעוקת לב וכו', אבל זאת הדרך שלך בסופו של דבר." את זה אני עושה באמצעות ביופידבק שמספק הצצה לגוף.
איך אתה מטפל בקשיים מהסוג הזה?
אפילו דברים שנראים לך לכאורה מאוד פיזיולוגיים, כמו הפרעת קשב למשל, יש לנו טכנולוגיה שהיא טכנולוגיה התנהגותית מיסודה שבה אנחנו מחברים בנאדם למכשיר שמודד או את קצב הלב שלו או את המוליכות של העור או את ה-EEG. היכולת הזאת למדוד מספרת לנו משהו על האדם, על איך הוא מגיב במצבים שונים, מה קורה לו כשהוא מרוכז, מה קורה לו כשהוא מפוזר, האם הוא מפוזר תמיד או שהוא מפוזר רק כשהוא צריך להשקיע מאמץ קוגניטיבי. אחרי שאנחנו רואים מה קורה לו אנחנו מסוגלים ללמד אותו לשנות את זה באמצעות התניה. ובהמשך גם צמיחה פסיכולוגית כוללת יותר כדי לעודד את המוטיבציה שלו ואת היכולת שלו להרחיב את המיומנות שהוא רכש גם במצבים שונים.
האם כל טיפול פסיכולוגי יכול להתאים לטיפול בבעיות פיזיולוגיות או שרק ביו-פידבק הוא הטיפול המתאים לקשיים מהסוג הזה?
זה הכל שאלה של בעיה. כל טיפול פסיכולוגי לא יכול לעזור לכל בעיה. כל טיפול פסיכולוגי הוא מוגבל מיסודו. הוא עוזר למגוון מוגבל של בעיות, לחלק הוא מסייע באופן מוחלט ולחלק באופן חלקי.


תודה רבה לך יוסי.

Google
ביופידבק
Rated 5/5 based on 54 reviews
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל 6745445
Phone: 972-3-6031552