אימון למודעות

אימון למודעות (Meditation Awareness Training – MAT)

תחום הרפואה בכלל ובריאות הנפש בפרט, נעים בשנים האחרונות מכיוון תרופתי הממוקד בטיפול בסימפטומים פיזיולוגיים, לטיפול הוליסטי יותר שלוקח בחשבון את הקשר בין הגוף לנפש. כל מה שבעבר כונה "אלטרנטיבי" והבריח מטופלים רבים מהחשש שמדובר בתחום רוחני שלא מוכח מדעית, כיום הופך להיות חלק אינטגרלי משיטות הטיפול הקונבנציונאליות ביותר.
אחד מהתחומים הללו הוא אימון למודעות (Meditation Awareness Training – MAT) המתבסס על שיטת המדיטציה המכונה 'קשיבות' או 'מיינדפולנס' (Mindfullness), שהיא שיטה פסיכולוגית שמכוונת וממקדת את האדם להעניק תשומת לב לחוויות ההווה. הרעיון הוא למקד את הקשב ב"כאן ועכשיו" באופן לא ביקורתי ושיפוטי, מה שמהווה תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לחיות חיים טובים, רגועים ושלווים יותר.
שיטת המדיטציה הזו מתורגלת על ידי מיליונים ברחבי העולם, כולל בעולם המערבי ולא בכדי. מחקר שנערך על ידי ד"ר שונין ועמיתיו בשנת 2014 הוכיח כי שיטת האימון למודעות, המתבססת על המיינדפולנס, הצליחה לשפר באופן ניכר את מצבו של פציינט שסבל מסכיזופרניה חוזרת ונשנית ומהתמכרות קשה להימורים.
המטופל עבר קורס שארך כ-20 שבועות וכלל שני שלבים בלבד: בשלב הראשון הוא עבר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive behavioral therapy – CBT) ובשלב השני מודל החלמה המבוסס על שיטת המדיטציה, כלומר אימון למודעות וקשיבות.
ללא תרופות כלל וכלל, שיטת הטיפול הזו הוכיחה את עצמה. חומרת הסימפטומים הפסיכיאטרים הצטמצמו באופן ניכר, חומרת ההתמכרות הפתולוגית להימורים הצטמצמה והתפקוד הפסיכולוגי השתפר. התוצאות אף נשמרו לאורך זמן ונצפו גם לאחר שלושה חודשים.

למי עוד מתאים האימון למודעות?

השילוב בין הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי והאימון למודעות המתבסס על הקשיבות המדיטטיבית מתאים למגוון של הפרעות וקשיים. למעשה השיטה יכולה להתאים לכל מי שחווה קושי בתפקוד חברתי וסביבתי, כמו למשל חרדות חברתיות, התנהגויות והרגלים טורדניים וכל תחושה של חוסר שקט נפשי.
טיפול ממוקד מדיטציה מאפשר מרחק תפיסתי מדחפים מנטליים ומחשבות טורדניות ומאפשר לסובל מהם לשלוט בהם, להתמקד בחוויות הנפלאות והמסקרנות של ההווה ולא להיות עסוק בחוויות העבר או בפחד בלתי סביר מהעתיד.


כיצד הופכים מחשבות שליליות לחיוביות

JANE E. BRODY מתוך NYT,
כל בוקר כאשר אני יוצאת מהקאנטרי בו אני נוהגת לשחות, אני עוברת על פני חבורה של ילדים קטנים בדרכם לפעילות כייפית. כשאני רואה את הילדים אני מחייכת אליהם, אומרת שלום, צוחקת איתם ומאחלת להם בוקר כייפי. המפגש איתם גורם לי לתחושות שמחה וכמעט תמיד מביא לכך שאני מתחילה את הבוקר שלי עם חיוך מאוזן לאוזן.
כששיתפתי חברה בחוויות הבוקר שלי היא שאלה אותי- "אבל מה עושים עם אנשים שהם תמיד שליליים?" החברה התייחסה להוריה, אנשים שליליים באופן כרוני לדבריה, אשר מורידים לכולם את מצב הרוח במפגשים משפחתיים והופכים את הביקורים אצלם ללא נעימים כלל.
בתור מישהי שחייתה מחצית מחייה עם אדם שסבל מתקופות של דיכאון, אני בהחלט מבינה עד כמה נגטיביות ושליליות הינן מאתגרות.
כשאני מהרהרת בשאלה שלה ובתקופות הקשות שאני עברתי, אני מציינת כי אני חייבת רבות לBarbara Fredrikson, פסיכולוגית באוניברסיטת קרולינה הצפונית, לעבודתה על אימוץ מחשבות חיוביות.
התיאוריה של ד"ר Fredrikson ושותפיה לגבי "איסוף של רגעים קטנים של חיוביות", מדברת על המידה בה אנחנו יכולים ליצור רגשות חיוביים אפילו מפעילויות יומיומיות פשוטות אשר יכולות לאורך הזמן להביא לרווחה נפשית משמעותית. כמו למשל המפגש היומי שלי עם הילדים הקטנים בבריכה. לפי החוקרים, רגעים קטנים וחוזרים של חווית רגשות חיוביים יכולים לספק חסם משמעותי נגד סטרס ודיכאון ולהגן על הבריאות הפיזית והנפשית כאחד.
אל תבינו אותי לא נכון, זה לא אומר שמישהו חייב תמיד להיות חיובי בכדי להיות בריא ושמח. כמובן שישנם זמנים וסיטואציות המביאים באופן טבעי לתחושות שליליות אצל רוב האנשים. דאגה, עצבות, כעס ורגשות שליליים אחרים הינם חלק מחייו של כל אדם. אבל, תפיסה כרונית של המציאות כשלילית הינה בעלת השפעה משמעותית מבחינה מנטאלית ופיזית כאחד. בנוסף, תפיסה שכזו מעכבת את היכולת להתאושש ולהתרומם חזרה מסטרס או חוויות שליליות בלתי נמנעות בחיים ובכך מביאה להחמרה במצב קשה גם כך.
כדוגמה לכך, ד"ר Richard J. Davidson, נוירולוג ומייסד המרכז למוח בריא באוניברסיטת ויסקונסין- מדיסון, הראה כי אנשים אשר האמיגדלה (אזור מוחי אשר מופעל כאשר אנו חווים רגשות שליליים ומעורב בעיבוד פחד, חרדה ורגשות נוספים) שלהם מתאוששת לאט יותר מאיום כלשהו נמצאים בסיכון גדול יותר למגוון בעיות רפואיות מאשר אלו שהאמיגדלה שלהם מתאוששת מהר יותר.
היות והמוח שלנו הוא פלסטי ומסוגל לייצר תאים וקשרים חדשים, ד"ר  Davidsonוד"ר Fredrikson טוענים שניהם כי בהחלט אפשרי לאמן אותו להעדיף ולהתמקד בתגובות חיוביות. כלומר, אדם יכול ללמוד להיות יותר חיובי על ידי אימון של כישורים מסוימים המובילים לחיוביות.
לדוגמה, ד"ר Fredrikson והצוות שלה מצאו כי 6 שבועות של אימון מדיטציה המתמקדת בחמלה ואדיבות הביא לעליה ברגשות חיוביים ובתחושת החיבור החברתי של הנבדקים. כמו כן, האימון הביא לשיפור בתפקוד של אחד העצבים החשובים בשליטה בקצב הלב, שיפור המביא ליתרונות בריאותיים משמעותיים כמו הפחתה בדלקות וזיהומים והתאוששות מהירה יותר מהתקף לב.
בדומה לכך, ד"ר  Davidson ושותפיו הראו כי אימון מדיטציה המתמקד בחמלה ואדיבות למשך שבועיים בלבד, הביא לשינוי במעגלים מוחיים המקושרים לעליה בהתנהגויות חברתיות חיוביות כמו נדיבות.
התוצאות הללו מציעות כי אימון המתמקד בלמידת כישורים המסייעים ביצירת תחושות חיוביות יכול לעזור לנו להיות בריאים יותר, חברותיים יותר ועמידים יותר בפני קשיים עתידיים.
במילים אחרות, גם רווחה נפשית יכולה להיתפס ככישור חיים שניתן ללמוד. כך, יש תקווה לאנשים כמו ההורים של החברה שלי, במידה והם יבחרו לנקוט בצעדים הדרושים בכדי לפתח ולחזק תחושות חיוביות על פני השליליות.

מעבר לתרגול עצמי, ד"ר Fredrikson מציינת כי "חיוביות משותפת"- אנשים החווים יחד את אותו הרגש, הינה בעלת השפעה גדולה יותר מאשר משהו חיובי שנחווה לבד. למשל, חישבו על עצמכם צופים בסרטון משעשע במחשב יחד עם חבר בעל טעם דומה או שיתוף חדשות טובות, בדיחה או אירועים משעשעים עם אחרים. הרבה פעמים החוויה נתפסת כחיובית יותר כאשר היא נחוות במשותף עם אחרים.

סיכמה: שרית טופז