טיפול CBT בעזרה עצמית בבולימיה

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נפוץ עבור בולימיה נברוזה והפרעת אכילה כפייתית. 

בבסיס הפסיכופתולוגיה של הפרעות זלילה נמצא עניין מופרז בצורת ומשקל הגוף, המוביל לדיאטה דיספונקציונלית והתנהגויות חולות אחרות המכוונות לשליטה במשקל. 

גם מהעבר השני, דיאטה דיספונקציונלית עלולה להוביל להפרעת אכילת יתר. 
 CBT, כידוע, היא שיטה המבוססת על תהליכים קוגניטיביים והתנהגותיים שעוצבו להגברת המוטיבציה להחליף דיאטה דיספונקציונלית בדפוסי אכילה מסודרים וגמישים, להפחית את הדאגה המופרזת לצורת ומשקל הגוף ולמנוע חזרה לדפוסים הלקויים. 

 טיפול CBT להפרעות אכילה כולל לרוב 3 שלבים: 

 1. המטפל מציג למטופל את נושא הניטור העצמי של האכילה וטכניקות שיעזרו לו לייסד דפוסי אכילה נורמליים, ונלמדים מנגנוני התמודדות עם מתח רגשי. 

 2. התמקדות בשינוי המבנה הקוגניטיבי, כולל זיהוי וקריאת תיגר על קוגניציות בלתי מסתגלות. 

3. לימוד טכניקות למניעת חזרה למצב הקודם, לשם תחזוקת השינוי שהושג. למרות שה-CBT דורש הכשרה על ידי מומחה ולכן אינו נגיש לכלל הציבור, פסיכולוגים קליניים החלו לחקור את מידת היעילות של עזרה עצמית מודרכת שמבוססת על השיטה, בתור שלב ראשון לטיפול בבעיות הקשורות לאכילת יתר. בדרך זו המטופל משתמש במאמן, עם תמיכה מועטה בלבד של מומחה מטפל. תכנית טיפוסית כזו מבוססת על צעדים שיטתיים שאחריהם יש לעקוב, לצד מפגשי תמיכה קבועים.  

התכנית שנחקרה הכי הרבה מבין תכניות אלו היא זו של פיירברן (Fairburn), Overcoming Binge Eating. 

תכנית זו דורשת מעקב אחר 6 שלבים של עזרה עצמית לצד 8 מפגשי הדרכה ותמיכה בני 25 דקות כל אחד. 4 המפגשים הראשונים מתבצעים אחת לשבוע וה-4 האחרונים אחת לשבועיים. התכנית נבנתה כך שיוכל להעביר אותה אדם ללא הכשרה ב-CBT או מומחיות בהפרעות אכילה.  

התכנית מתמקדת בעיקר בפיתוח דפוסים סדירים של אכילה שקולה באמצעות ניטור עצמי, אסטרטגיות שליטה עצמית ופתרון בעיות ומושם דגש על מניעת הדרדרות לאחר השגת תוצאות. מטרתו העיקרית של המדריך או התומך היא להסביר את הרציונל שמאחורי השימוש בספרי עזרה עצמית, לייצר ציפיות הגיוניות לתוצאות מוצלחות ולהחדיר במשתתפים מוטיבציה להשתמש בספר ההדרכה לאורך כל שלבי התכנית. ההנחיות למדריך מסופקות במלואן בכל הנוגע לאורך ולטון המפגשים, להכנה המקדימה להם ולאלמנטים שאחריהם צריך לעקוב בכל מפגש. 

 תפקידו של המאמן התומך אינו ללמד או לצייד את המשתתפים במיומנויות, שכן מדובר בתכנית לעזרה עצמית. מחקרים קודמים הראו את האפקטיביות של מדריכים לא מקצועיים בתכניות מסוג זה. השיטה מתאימה במיוחד לגברים ונשים מעל גיל 18 שהסימפטום הראשי שלהם הוא אכילת יתר והם בעלי פתולוגיית אכילה שאינה חמורה ורמות נמוכות של קומורבידיות פסיכיאטרית. 

 השיטה אינה מתאימה כהתערבות קו ראשון במקרים של אנורקסיה נברוזה, אשר דורשת תשומת לב רפואית בשל משקל נמוך, או במקרים שאליהם נלווית השמנת יתר הדורשת אסטרטגיות לירידה במשקל או לכאלה עם בעיות רפואיות רציניות יותר. 

 עם זאת, היא יכולה להינתן גם במקרים כאלה במסגרת קליניקה מקצועית. כעזרה עצמית מוגבלת בזמן ובעלת עלות יישומית נמוכה, התערבות CBT מסוג זה מתאימה לשימוש בבתי ספר, מכללות וקהילות בריאות נפשית שבהן יועצים יכולים לקבל את תפקיד המדריך או התומך. העובדה שניתן לעקוב אחר התכנית בבית מפחיתה את המכשולים שעלולים למנוע מאנשים לפנות לעזרה, כמו בושה, סטיגמה ונגישות. זאת ועוד, הדגש על עזרה עצמית מסייע למטופל להבין את בעיית האכילה ולהעצים אותו בתחושת מסוגלות עצמית בהתמודדותו עם הבעיה ופתרונה. כאשר התכנית מיושמת כראוי, היא עשויה גם לספק מסגרת חיובית למטופל בנוגע להתערבויות פסיכולוגיות ולעודד אותו לחפש עזרה וטיפול נוספים. 

 מחקר שנערך על נשים אמריקאיות לבנות הראה כי עזרה עצמית מודרכת מבוססת CBT אפקטיבית לצמצום אכילת יתר והקאות, להפחתת דאגה לגבי דימוי גוף, משקל ופתולוגיות אחרות שמאפיינות הפרעות אכילה וכן לשיפור מצבי דיכאון והערכה עצמית נמוכה. המחקר דיווח על הפוגה באכילת היתר בשיעור של 24-74% והשיפור נמשך לרוב 12-18 חודשים. 

 עוד נמצא שהשיטה אפקטיבית כמו תרפיה בינאישית. למרות ההבטחה שבה, מומחים מסכימים כי נדרש עוד מחקר מבוסס קהילה לפני שעזרה עצמית מודרכת מבוססת CBT תופץ באופן נרחב, כאשר בעיקר בולט היעדר הייצוג האתני והתרבותי במחקרים שבוצעו.

כתיבה: 

איתן טמיר, מ.א., ראש מכון טמיר 

מקור:

Striegel-Moore, R. H., Wilson, G. T., DeBar, L., Perrin, N., Lynch, F., Rosselli, F., & Kraemer, H. C. (2010). Cognitive behavioral guided self-help for the treatment of recurrent binge eating. Journal of consulting and clinical psychology, 78(3), 312–321. https://doi.org/10.1037/a0018915