טיפול קוגניטיבי התנהגותי לילדים לאחר טראומה

טיפול CBT לילדים אחרי טראומה

טראומה אצל ילדים

עבור ילדים, טראומה עשויה להיות מושג נרחב הרבה יותר מאשר עבור מבוגרים, הן ברמת המקרים אשר מוגדרים כטראומה והן ברמת הפגיעה שהם חווים.


מהי טראומה?

טראומות הן אירועי חיים קשים, המשפיעים על נפשו (ולעתים גם על גופו) של האדם, ועשויים לבוא לידי ביטוי בהתנהגותו, בבריאותו הנפשית ובאיכות חייו.
טראומה יכולה להיות מוות של אדם קרוב, חוויות אלימות מסוגים שונים, מעורבות בתאונת דרכים, ומאורעות קשים רבים נוספים.
עבור ילדים, גם אירועים אשר נראים מבחוץ כמינוריים יותר בחשיבותם, עשויים להיחוות כטראומה, כמו למשל חוויית עלבון חריף מצד אדם אחר, פריצה לבית, מרחק ממושך מההורים, ועוד (כמובן שכל אלה עשויים להיות טראומטיים גם עבור מבוגרים, אך בסבירות נמוכה יותר).
Child Traumatization


טראומה בקרב ילדים

טראומה נחווית לעיתים קרובות באופן חמור יותר אצל ילדים.
בראש ובראשונה, הסיבה לכך היא שאין לילדים די ניסיון חיים שניתן להסתמך עליו, ועל כן אירועים שאינם בהכרח קיצוניים בחריגותם עשויים להיחוות ככאלה.
יתר על כן, יסודות נפשם ועולמם הפנימי של ילדים נמצאים בתהליך בנייה, אשר כל אירוע טראומטי עלול לערער את הנפש עד היסוד.
על כן, טראומה בילדות לרוב תתבטא בשינוי בולט בהתנהגות הילדים וברגשות המובעים, וגם ברגרסיות (חזרה לשלבים מוקדמים יותר, שהילדים כבר עברו, למשל, הרטבה במיטה, היצמדות להורים, צורך חוזר במוצץ לאחר גמילה).  

מרבית התוצרים הנלווים לטראומה (הסימפטומים) יחלפו בתוך חודשים מספר.
עם זאת, מיעוטם יפתחו PTSD אצל ילדים, הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
בקרב ילדים, PTSD יתבטא בחרדות ובפחדים שלא היו קודם לכן, בסיוטים, בהתחמקות מעיסוק באירוע הטראומתי ומהיזכרות בו, וכן בחוסר עניין בדברים ובפעילויות שאהבו בטרם האירוע הטראומטי.

לרוב, PTSD נפוץ יותר בקרב ילדות מאשר בקרב ילדים, וכן היא נפוצה יותר במקרים בהם הילדים חוו את האירוע הטראומטי על בשרם (כמו למשל התעללות מינית), לעומת מקרים בהם ההתמודדות הייתה עם אסונות נקודתיים (למשל, מוות של אדם קרוב) או מצבים מאיימים (כמו למשל פריצה או שוד).


טיפול בטראומה נפשית אצל ילדים

על אף הקושי לשאת את העובדה שהילד חווה חוויה טראומטית, ויתרה על כן, שהוא מתקשה מאוד להתגבר עליה, חשוב מאוד שלא לאבד תקווה.
מחקרים מן התקופה האחרונה מעידים כי התערבויות פסיכולוגיות שונות, ובעיקרן טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), יעילות מאוד בטיפול בפוסט-טראומה בקרב ילדים.
חוקרים מגדירים טיפולי CBT כטיפולים אשר מתמקדים בזיכרון הטראומה (TF-CBT- Trauma focused CBT), ובמשמעות הזיכרון עבור הילד.
לרוב, משתמשים פסיכולוגים לילדים בשיטת החשיפה ההדרגתית (Prolonged exposure - PE) אותה פיתחה הפסיכולוגית הישראלית עדנה פואה.
בטיפול PE נחשף הילד אט אט לזיכרונות ולגירויים המפחידים, לומד להתמודד עימם ולהקנות להם משמעות קשה פחות.
יחד עם המטפל הם ניגשים להתמודד עם הטראומה, אם בעזרת שיחה ואם בעזרת ציורים, משחקים, ביקור במקומות שמזכירים את האירוע. כמובן שהטיפולים מותאמים לגיל הילד ולרמתו הקוגניטיבית, למידת יכולתו ונכונותו לדבר בגילוי לב על התכנים וכמובן לרצונו ולמידת המוכנות שלו לעשות כן.
רבים מוצאים את העיסוק בטראומה כנוגד את האינסטינקט הראשוני של הרצון לשכוח אותה, לדחוק אותה הצידה עד כמה שאפשר.
לכן, יש לא מעט מתנגדים לגישת ה-CBT, המתמקדת באירוע הטראומטי, באופן ישיר ולעיתים מעמת.
אלא שחשוב להבין כי ההנחה העומדת בבסיס הגישה היא שאת התכנים הטראומטיים לא באמת ניתן להדחיק או לשכוח, במיוחד כאשר התפתחה הפרעת דחק פוסט טראומטית.
מטפלים והורים רבים מוצאים שהעיסוק ההדרגתי בטראומה, שמאפשר הטיפול, הופך את הזיכרונות לפחות מפחידים עבור הילדים, וכך גם פחות משפיעים על שגרת חייהם.


לאחר שהילד עבר אירוע טראומטי, או אירוע שנחווה עבורו ככזה, המסר הראשון הוא לא להיבהל.
חשוב לסמוך על יכולתו של הילד להתמודד עם שארע לו (כמובן, כתלות בחומרת האירוע), ועל סביבתו שתעניק לו מענה תומך.
לצד זאת, חשוב לזכור שיש למי לפנות כאשר הילד אינו מראה סימני שיפור, ושאירוע טראומטי אינו בהכרח אירוע דטרמיניסטי בעל השלכות ארוכות טווח או תמידיות.


כתיבה: יעל טל, מכון טמיר