גישת REBT של אלברט אליס

גישת REBT של אלברט אליס



אלברט אליס, מפתח גישת ה-REBT בטיפול קוגניטיבי התנהגותי נחשב לאחד מהפסיכולוגים פורצי הדרך בגישת CBT.  

בבסיסה, התיאוריה הרציונלית-אמוטיבית היא מוטיבציונית ויכולה להיתפס כחלק מפרדיגמת ההערכה בתיאוריות הרגשיות הסטנדרטיות של הפסיכולוגיה הקלינית.


אמונות בגישת REBT

מאות מחקרים למדו את התיאוריה הרציונלית-אמוטיבית בתצורת מודל ה-ABC, רובם אישרו את האספקטים העיקריים של התיאוריה, חלקם הפריכו השערות שונות.  


אמונות הליבה

לפי אליס, אמונות ליבה כלליות, רציונליות ולא-רציונליות, מקודדות במערכת הקוגניטיבית שלנו כסכמות ו/או רשתות תפיסתיות. 

במצבים מסוימים הן מטות את התפיסה של מאורע מפעיל ומייצרות אמונות רציונליות ולא-רציונליות ספציפיות, לעתים קרובות בצורת מחשבות אוטומטיות. מרגע שמחשבות אלה נוצרו הן מחזקות ומשמרות את אמונות הליבה, כאשר אותו מודל חל גם במקרה של תיאורים והיקשים. 



רגשות פונקציונליים ולא-פונקציונליים

התיאוריה בגישת REBT מניחה שני מודלים מתחרים בנוגע לרגשות פונקציונליים ולא-פונקציונליים 
 מודל קלאסי, היוצא מנקודת הנחה שרגשות לא-פונקציונליים שליליים (כמו דכאון, חרדה ואשמה) שונים מרגשות שליליים פונקציונליים ״מקבילים״ (עצב, דאגה וחרטה) בעיקר בעוצמתם. 
מודל שני מניח שההבדל בין רגשות פונקציונליים ולא-פונקציונליים, חיוביים כמו שליליים, הם בעיקר איכותיים (מבלי לשלול את הרכיב הכמותי). 
נכון לעכשיו, המידע אינו מספיק על מנת להכריע בין המודלים. 



קוגניציות חמות וקוגניציות קרות

הטיפול הרציונלי-אמוטיבי מתמקד בסוגים מסוימים של קוגניציות: 


קוגניציות הערכתיות או ״חמות״

 אמונות רציונליות ולא-רציונליות שמעורבות משמעותית ביצירת הרגשות שלנו. 


קוגניציות ״קרות״

 במובן רחב, המסגרת הרציונלית-אמוטיבית מודה ש-B (רכיב הקוגניציות והאמונות) עשוי לכלול גם תיאורים (״זה אולם צפוף״) והיקשים (״אני אכשל בנאומי מול הקהל שבאולם״), מה שמכונה קוגניציות ״קרות״. 
 היחסים בין קוגניציות ״קרות״ ו״חמות״ הם ככל הנראה דו-סטריים, כאשר עושה רושם שאמונות רציונליות ולא-רציונליות משפיעות על הפונקציונליות של תיאורים והיקשים. 

 התיאורים וההיקשים הללו יכולים להיות מיוצגים במערכת הקוגניטיבית שלנו על ידי חוקי פרודוקציה (למשל מהסוג ״אם A אז יש לעשות C״) ובכך לייצר בעיקר התנהגויות כ-C. 

התיאוריה הרציונלית-אמוטיבית טוענת שאם קוגניציות קרות אינן עוברות הערכה על ידי אמונות רציונליות ו/או לא-רציונליות במובן של רלוונטיות מוטיבציונית, הן לא מייצרות רגשות. 


רכיבי הניסוח הלא-רציונלי

 אי לכך, כאשר אנו ניצבים בפני אירועים מפעילים שונים, אנו מגיעים עם הרצונות שלנו, ואם לא היו לנו רצונות – לא היינו חווים רגשות. הרצונות שלנו יכולים להיות מנוסחים באופן רציונלי או לא-רציונלי, כאשר לניסוחים של כל אחד מאלה שלושה רכיבים. 
רכיבי הניסוח הלא-רציונלי של הרצונות שלנו: 

  • תובענות  - מתבטאת בחשיבה לא גמישה או אבסולוטית, למשל, ״אני חייב להצליח״.


  • רלוונטיות מוטיבציונית - למשל, ״אני עושה כמיטב יכולתי כדי להצליח״


  • אי-קבלה - למשל, ״אני לא יכול לקבל את האפשרות שלא להצליח״. 


אם אירועים מפעילים תואמים את רצונותינו המנוסחים באופן לא-רציונלי, אנו נחווה רגשות חיוביים לא-פונקציונליים (הם לא-פונקציונליים בגלל שהם מחזקים את האמונות הלא-רציונליות ששוכנות בבסיסם). 

אם אירועים מפעילים אינם תואמים את רצונותינו המנוסחים באופן לא-רציונלי, יגיע גל שני של עיבוד מידע: 

1. אי-סובלנות כלפי תסכול (״אני לא יכול לסבול זאת״, משמע – העובדה שהרצונות הקשיחים לא באו על סיפוקם אינה נסבלת ומכאן התחושה שהאדם או הסיטואציה צריכים להיעלם). 

 2. ״קטסטרופיזציה״ - תפיסה מוקצנת של הסיטואציה כקטסטרופה (״זה נוראי״. העובדה שהרצונות הקשיחים לא באו על סיפוקם היא הדבר הגרוע ביותר שיכול היה לקרות). 

 3. הערכה כוללת – אם הרצונות הקשיחים לא באו על סיפוקם משמע שאותו אדם, הקרובים לו ו/או החיים גרועים (״אני גרוע, אתה גרוע ו/או החיים גרועים״). רכיבי הניסוח הרציונלי של הרצונות שלנו: העדפה גמישה (״אני מעדיף להצליח״), רלוונטיות מוטיבציונית (״אני אעשה כמיטב יכולתי להצליח״) וקבלה (״אני יכול לקבל שלפעמים דברים אינם קורים באופן שבו רציתי שיקרו״). אם אירועים מפעילים תואמים את רצונותינו המנוסחים באופן רציונלי, אנו נחווה רגשות חיוביים פונקציונליים. 


 אם אירועים מפעילים אינם תואמים את רצונותינו המנוסחים באופן רציונלי, יגיע גל שני של עיבוד מידע: 

 1. סובלנות כלפי תסכול (לאדם יש סיבולת כלפי ההעדפה הגמישה שלא באה על סיפוקה, גם אם הדבר אינו נעים. זאת ועוד, הוא עשוי להיות מסוגל למצוא צדדים חיוביים של מאורע חיים אחר)

 2. קרה משהו רע/אין ״קטסטרופיזציה״ (הערכה שלילית עם ניואנסים ביחס לעובדה שהרצון לא בא על סיפוקו, כאשר ההכרה בכך שהסיטואציה רעה עשויה אפילו לאפשר לאדם לחפש אחר חוויות חיוביות במקום אחר).

 3. קבלה בלתי-מותנית (הערכה עצמית, או – האדם אינו מעריך את עצמו בצורה כוללת [חיובית או שלילית] אלא מקבל עצמו באופן בלתי-מותנה ומעריך רק אספקטים ספציפיים של עצמו, כמו גם באחרים ובחיים בכלל). כל שלבי עיבוד המידע הללו יובילו להשלכות שליליות פונקציונליות. 

 התהליכים הללו, רציונליים ולא-רציונליים, יכולים להתייחס לתכנים רבים – לאדם עצמו, לאחרים או להיות כלליים מאוד, והם יכולים להיות הומוגניים או הטרוגניים ברמת הרציונליות/אי-הרציונליות שלהם. 




גישת REBT במבחן המחקרים

אחד החסרונות של המחקרים הללו הוא שרבים מן החוקרים לא הבינו עד הסוף את יסודות התיאוריה הרציונלית-אמוטיבית, למשל – חלק מהחוקרים תפסו בשוגג את האמונות הרציונליות כרמה נמוכה יותר של אמונות לא-רציונליות, 
זאת בעוד שלפי התיאוריה - השלכות פונקציונליות נוצרות לא על ידי רמות נמוכות של אמונות לא-רציונליות אלא על ידי רמות גבוהות של אמונות רציונליות. 

בהתבסס על מודל ABC, ההתערבות של הטיפול הרציונלי-אמוטיבי משתמשת בשלושה סוגים של טכניקות: 
 על מנת להתמודד עם בעיות ברכיב A, השיטה משתמשת בספקטרום רחב של טכניקות לפתרון פרקטי של בעיות, כמו אימון לאסרטיביות ואימון לכישורים חברתיים

על מנת להתמודד ישירות עם בעיות קליניות של רכיב C, השיטה משתמשת במגוון רחב של טכניקות סימפטומטיות, כמו רגיעה, היפנוזה ומדיטציה או אסטרטגיות אחרות לשינוי C מבלי לפגוע בקוגניציות B. 

על מנת לשנות תוצאות לא-פונקציונליות לפונקציונליות, השיטה משתמשת בטכניקות של ״ארגון מחדש קוגניטיבי״, וזאת במטרה להפוך אמונות לא-רציונליות לרציונליות. 

הטכניקות הן לוגיות, אמפיריות, פרגמטיות, רגשיות/מטאפוריות, רוחניות והתנהגותיות. נוסף על אלה, נעשה שימוש בטכניקות שונות מאסכולות פסיכותרפיות אחרות, לאחר התאמה למסגרת הקוגניטיבית של השיטה.  
לפי הגישה הקלאסית, יש להתחיל בטיפול מפתרון בעיות רגשיות, למשל כעס, ורק אז לעבור לצד הפרקטי, למשל בעיות תקשורת עם בת הזוג. ברגע שנשנה השלכה לא-פונקציונלית (כעס) לפונקציונלית (מטרד) על ידי שינוי האמונות הלא-רציונליות (״אשתי חייבת לעשות מה שאני רוצה אחרת היא רעה ואני לא יכול לסבול זאת״) לרציונליות, נהיה פרודוקטיביים יותר כשנתרכז בפרקטיקה. לפי גישות כלליות יותר ניתן, 

למשל, להתחיל דווקא מהפרקטיקה ובכך להפחית את ההשלכות הדיספונקציונליות. מבחינת סייגים, חלות על השיטה כל ההגבלות של גישה מדעית בתחום בריאות הנפש, וכן נוטים לפרש אותה באופן מוטעה, מבלי להבינה לאשורה.


כתבה: גיא פינקלשטיין, מכון טמיר 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי – 'תקן הזהב' של הפסיכותרפיה?



טיפול CBT – ה-'Gold Standard' בפסיכותרפיה?


הפרעות נפשיות הינן נפוצות ומקושרות לליקויים חמורים בתפקוד ולעלויות חברתיות גבוהות ולכן מהוות דאגה משמעותית לבריאות הציבור.
קרוב ל-75% מהמטופלים מעדיפים פסיכותרפיה על פני נטילת תרופות.


פסיכותרפיה כוללת מספר שיטות וגישות טיפוליות כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), בינאישי או פסיכודינמי.
הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי נחשב ל'תקן הזהב' בפסיכותרפיה עבור מרבית ההפרעות הנפשיות. יתרה מכך, האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה קבעה כי ה-CBT היא שיטת הטיפול עם הבסיס המחקרי החזק ביותר ל-80% מההפרעות הנפשיות.

יחד עם זאת, מטה-אנליזה שנערכה לאחרונה מטילה ספק במעמדו של ה-CBT בשלוש הטענות הבאות:
  • איכות הראיות של מרבית מחקרי ה-CBT נמוכה 
  • הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הושווה במחקרים רבים לטיפולים שנידונו מראש לכישלון באופן מכוון ולא נערכה השוואה יעילה לסוגי פסיכותרפיה אחרים
  • שיעורי ההיענות לטיפול והרמיסיה שהושגה על ידי CBT בהפרעות דיכאון וחרדה עומדים על פחות מ- 50%. קרי, חלק ניכר מהמטופלים אינם מגיבים באופן יעיל ל-CBT. 



אולם, למרות הטיעון כי הבסיס המחקרי של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי אינו חזק כפי שלעיתים הוא מוצג, הוא עדיין הטיפול שנחקר אמפירית בצורה הטובה ביותר מבחינה כמותנית ואיכותנית בהשוואה לשיטות טיפול אחרות (כמו פסיכותרפיה בין-אישית או דינמית).


יחד עם זאת, להצהיר כי ה- CBT הינו 'תקן הזהב' של הפסיכותרפיה עלול לגרום להגבלת מימון מחקרים של גישות טיפול אחרות ואינו נכון מבחינה קלינית. קיימת חשיבות רבה לפלורליזם של שיטות טיפוליות, כשלכל אחת מהן יש את היתרונות והחוזקות שלה, זאת במטרה ללמוד זו מזו ולשפר את הטיפולים המוגשים למטופלים המתמודדים עם הפרעות נפשיות מגוונות.   


סיכמה: שיר אינדיג





מקור: 

JAMA. 2017;318(14):1323-1324





מה יעיל יותר לטיפול ב-BED? עזרה מרחוק מול CBT

תכנית עזרה עצמית מקוונת אשר יכולה להועיל לחולים בהפרעת אכילה בולמוסית


תכנית עזרה עצמית מקוונת באינטרנט (GSH-I – Guided Self Help), יכולה להועיל לאט יותר, לחולים בהפרעת אכילה בולמוסית (BED) בהשוואה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי פנים מול פנים (CBT- Cognitive Behavioural Treatment), אך לפי מחקר חדש, ההתערבות מרחוק נמצאה מועילה לטווח הארוך.

אכילה כפייתית



, אומרת הרופאה מרטינה דה-צוואן, מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת האנובר, גרמניה.


על מנת להשוות בין יעילותם של טיפול באינטרנט וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מסורתי, חילקו דה-צוואן ושותפיה 178 נבדקים באופן אקראי, כאשר הנבדקים היו בעלי סימפטומים מלאים או חלקיים של ההפרעה.
הנבדקים קיבלו אחת משתי אפשרויות:
  • 20 פגישות טיפוליות פנים אל פנים, בנות 50 דקות כל אחת
  • 11 טיפולים מקוונים של עזרה עצמית, הכוללים קבלת דואר אלקטרוני אחת לשבוע.
שני הטיפולים נמשכו ארבעה חודשים, המטופלים עברו הערכה בתחילת הדרך,, באמצע ובסוף הטיפול.


בתום הטיפול, מצאו כותבי המאמר שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי היה אפקטיבי יותר בהשוואה לטיפול מקוון, במספר פרמטרים, ביניהם הפחתת מספר הימים בהם מתקיימים בולמוסים בארבעת השבועות שלאחר תום הטיפול, ובעלייה בהחלמה מן המחלה.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי היה אפקטיבי יותר גם בהפחתת הפסיכופתולוגיות המשניות של החולים (כגון חרדה, דיכאון, התנהגות אובססיבית קומפולסיבית ועוד).
היעילות של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי על פני הטיפול המקוון נמשכה גם על פני פגישות מעקב במשך שישה חודשים מתום הטיפול, אך לאחר 12 חודשים לא נמצאו יותר הבדלים ביעילות השיטות הטיפוליות.


לסיכום, התוצאות מצביעות על כך שככל הנראה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי פנים אל פנים יעיל יותר, לפחות בתחילה, וזאת בהשוואה לטיפול מקוון.

יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה ששני הטיפולים הציגו שיפור משמעותי ולאחר שנה וחצי לא נמצאו הבדלים בשיפור שהוצג בכל אחד מהטיפולים, טיפול מקוון נשאר אופציה חלופית מתאימה לאוכלוסייה זו, למשל בגישת טיפול מדורג.

התיאוריה הביו סוציאלית בטיפול דיאלקטי התנהגותי

המודל הביו-סוציאלי בטיפול DBT

הפרעת אישיות גבולית (Bipolar Personality Disorder או BPD) היא הפרעה פסיכיאטרית מורכבת ביותר, המשפיעה על כ-2% מאוכלוסיית ארצות הברית, וניתן לצפות למספרים דומים בארץ. היא לרוב מתאפיינת בחוסר-יציבות רגשית, התנהגויות שיש בהן פגיעה עצמית, אימפולסיביות, והשקפת עולם דיכוטומית. עקב מורכבותה, היא מהווה אתגר טיפולי משמעותי עבור הקהילה הטיפולית.

תהליך ההתפתחות של הפרעת אישיות גבולית הוא מורכב, וככל הנראה קשור גם בנטייה גנטית וגם בגורמים סביבתיים. המודל הביו-סוציאלי מציע כי האינטראקציה בין תכונות מולדות וסביבת גדילה לא מאפשרת היא הגורם העיקרי להתפתחות ההפרעה. סביבה שאינה מאפשרת לאו דווקא מתאפיינת בהזנחה והתעללות – סביבה לא מאפשרת היא כזו שלא נותנת מקום לתחושותיו של הילד, ופוסלת אותן ללא ניסיון ליצור הבנה. כתוצאה מכך הילד לומד שתחושותיו, מחשבותיו, ופעולותיו הן חסרות חשיבות, והוא אינו מפתח את היכולת להבין ולהתמודד איתן. לאנשים שגדלו בסביבה שאינה מאפשרת סיכויים גבוהים יותר גם לעסוק בפגיעה עצמית, ולפתח הפרעות שימוש באלכוהול או סמים.
טיפול דיאלקטי-התנהגותי (Dialectical Behavior Therapy או DBT) נשען על המודל הביו-סוציאלי, ולכן הוא יעיל בטיפול ב-BPD. הוא משלב אלמנטים מהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי והפסיכואנליטי, ומתמקד בהורדה של ההתנהגויות הגבוליות ובפיתוח כישורים המסיעים לאדם בעל האישיות הגבולית לשנות את צורת החשיבה שלו, ולהיות יותר מחובר למה שהוא מרגיש, תוך כדי התמקדות בפיתוח קשר טיפולי חזק ואישור חוויית המטופל. בטיפול DBT נלמדים נלמדים כישורים כמו: טכניקות קשיבות (mindfulness), פתרון בעיות, וכישורים חברתיים אדפטיביים.
טיפול DBT יכול להיערך במסגרת פרטנית, כלומר מטפל ומטופל יחיד, אך גם יכול לערב טיפולים קבוצתיים במסגרתם ניתן לתרגל את הכישורים החברתיים והיכולות הרגשיות הנלמדות. מסגרת הטיפול מקנה לאנשים בעלי אישיות גבולית את המסגרת המאפשרת שנחסכה מהם בגיל צעיר, מסייעת להם להבין ולקבל את עצמם, ולפתח כישורי חיים אדפטיביים.


אימון למודעות

אימון למודעות (Meditation Awareness Training – MAT)

תחום הרפואה בכלל ובריאות הנפש בפרט, נעים בשנים האחרונות מכיוון תרופתי הממוקד בטיפול בסימפטומים פיזיולוגיים, לטיפול הוליסטי יותר שלוקח בחשבון את הקשר בין הגוף לנפש. כל מה שבעבר כונה "אלטרנטיבי" והבריח מטופלים רבים מהחשש שמדובר בתחום רוחני שלא מוכח מדעית, כיום הופך להיות חלק אינטגרלי משיטות הטיפול הקונבנציונאליות ביותר.
אחד מהתחומים הללו הוא אימון למודעות (Meditation Awareness Training – MAT) המתבסס על שיטת המדיטציה המכונה 'קשיבות' או 'מיינדפולנס' (Mindfullness), שהיא שיטה פסיכולוגית שמכוונת וממקדת את האדם להעניק תשומת לב לחוויות ההווה. הרעיון הוא למקד את הקשב ב"כאן ועכשיו" באופן לא ביקורתי ושיפוטי, מה שמהווה תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לחיות חיים טובים, רגועים ושלווים יותר.
שיטת המדיטציה הזו מתורגלת על ידי מיליונים ברחבי העולם, כולל בעולם המערבי ולא בכדי. מחקר שנערך על ידי ד"ר שונין ועמיתיו בשנת 2014 הוכיח כי שיטת האימון למודעות, המתבססת על המיינדפולנס, הצליחה לשפר באופן ניכר את מצבו של פציינט שסבל מסכיזופרניה חוזרת ונשנית ומהתמכרות קשה להימורים.
המטופל עבר קורס שארך כ-20 שבועות וכלל שני שלבים בלבד: בשלב הראשון הוא עבר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive behavioral therapy – CBT) ובשלב השני מודל החלמה המבוסס על שיטת המדיטציה, כלומר אימון למודעות וקשיבות.
ללא תרופות כלל וכלל, שיטת הטיפול הזו הוכיחה את עצמה. חומרת הסימפטומים הפסיכיאטרים הצטמצמו באופן ניכר, חומרת ההתמכרות הפתולוגית להימורים הצטמצמה והתפקוד הפסיכולוגי השתפר. התוצאות אף נשמרו לאורך זמן ונצפו גם לאחר שלושה חודשים.

למי עוד מתאים האימון למודעות?

השילוב בין הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי והאימון למודעות המתבסס על הקשיבות המדיטטיבית מתאים למגוון של הפרעות וקשיים. למעשה השיטה יכולה להתאים לכל מי שחווה קושי בתפקוד חברתי וסביבתי, כמו למשל חרדות חברתיות, התנהגויות והרגלים טורדניים וכל תחושה של חוסר שקט נפשי.
טיפול ממוקד מדיטציה מאפשר מרחק תפיסתי מדחפים מנטליים ומחשבות טורדניות ומאפשר לסובל מהם לשלוט בהם, להתמקד בחוויות הנפלאות והמסקרנות של ההווה ולא להיות עסוק בחוויות העבר או בפחד בלתי סביר מהעתיד.


כיצד הופכים מחשבות שליליות לחיוביות

JANE E. BRODY מתוך NYT,
כל בוקר כאשר אני יוצאת מהקאנטרי בו אני נוהגת לשחות, אני עוברת על פני חבורה של ילדים קטנים בדרכם לפעילות כייפית. כשאני רואה את הילדים אני מחייכת אליהם, אומרת שלום, צוחקת איתם ומאחלת להם בוקר כייפי. המפגש איתם גורם לי לתחושות שמחה וכמעט תמיד מביא לכך שאני מתחילה את הבוקר שלי עם חיוך מאוזן לאוזן.
כששיתפתי חברה בחוויות הבוקר שלי היא שאלה אותי- "אבל מה עושים עם אנשים שהם תמיד שליליים?" החברה התייחסה להוריה, אנשים שליליים באופן כרוני לדבריה, אשר מורידים לכולם את מצב הרוח במפגשים משפחתיים והופכים את הביקורים אצלם ללא נעימים כלל.
בתור מישהי שחייתה מחצית מחייה עם אדם שסבל מתקופות של דיכאון, אני בהחלט מבינה עד כמה נגטיביות ושליליות הינן מאתגרות.
כשאני מהרהרת בשאלה שלה ובתקופות הקשות שאני עברתי, אני מציינת כי אני חייבת רבות לBarbara Fredrikson, פסיכולוגית באוניברסיטת קרולינה הצפונית, לעבודתה על אימוץ מחשבות חיוביות.
התיאוריה של ד"ר Fredrikson ושותפיה לגבי "איסוף של רגעים קטנים של חיוביות", מדברת על המידה בה אנחנו יכולים ליצור רגשות חיוביים אפילו מפעילויות יומיומיות פשוטות אשר יכולות לאורך הזמן להביא לרווחה נפשית משמעותית. כמו למשל המפגש היומי שלי עם הילדים הקטנים בבריכה. לפי החוקרים, רגעים קטנים וחוזרים של חווית רגשות חיוביים יכולים לספק חסם משמעותי נגד סטרס ודיכאון ולהגן על הבריאות הפיזית והנפשית כאחד.
אל תבינו אותי לא נכון, זה לא אומר שמישהו חייב תמיד להיות חיובי בכדי להיות בריא ושמח. כמובן שישנם זמנים וסיטואציות המביאים באופן טבעי לתחושות שליליות אצל רוב האנשים. דאגה, עצבות, כעס ורגשות שליליים אחרים הינם חלק מחייו של כל אדם. אבל, תפיסה כרונית של המציאות כשלילית הינה בעלת השפעה משמעותית מבחינה מנטאלית ופיזית כאחד. בנוסף, תפיסה שכזו מעכבת את היכולת להתאושש ולהתרומם חזרה מסטרס או חוויות שליליות בלתי נמנעות בחיים ובכך מביאה להחמרה במצב קשה גם כך.
כדוגמה לכך, ד"ר Richard J. Davidson, נוירולוג ומייסד המרכז למוח בריא באוניברסיטת ויסקונסין- מדיסון, הראה כי אנשים אשר האמיגדלה (אזור מוחי אשר מופעל כאשר אנו חווים רגשות שליליים ומעורב בעיבוד פחד, חרדה ורגשות נוספים) שלהם מתאוששת לאט יותר מאיום כלשהו נמצאים בסיכון גדול יותר למגוון בעיות רפואיות מאשר אלו שהאמיגדלה שלהם מתאוששת מהר יותר.
היות והמוח שלנו הוא פלסטי ומסוגל לייצר תאים וקשרים חדשים, ד"ר  Davidsonוד"ר Fredrikson טוענים שניהם כי בהחלט אפשרי לאמן אותו להעדיף ולהתמקד בתגובות חיוביות. כלומר, אדם יכול ללמוד להיות יותר חיובי על ידי אימון של כישורים מסוימים המובילים לחיוביות.
לדוגמה, ד"ר Fredrikson והצוות שלה מצאו כי 6 שבועות של אימון מדיטציה המתמקדת בחמלה ואדיבות הביא לעליה ברגשות חיוביים ובתחושת החיבור החברתי של הנבדקים. כמו כן, האימון הביא לשיפור בתפקוד של אחד העצבים החשובים בשליטה בקצב הלב, שיפור המביא ליתרונות בריאותיים משמעותיים כמו הפחתה בדלקות וזיהומים והתאוששות מהירה יותר מהתקף לב.
בדומה לכך, ד"ר  Davidson ושותפיו הראו כי אימון מדיטציה המתמקד בחמלה ואדיבות למשך שבועיים בלבד, הביא לשינוי במעגלים מוחיים המקושרים לעליה בהתנהגויות חברתיות חיוביות כמו נדיבות.
התוצאות הללו מציעות כי אימון המתמקד בלמידת כישורים המסייעים ביצירת תחושות חיוביות יכול לעזור לנו להיות בריאים יותר, חברותיים יותר ועמידים יותר בפני קשיים עתידיים.
במילים אחרות, גם רווחה נפשית יכולה להיתפס ככישור חיים שניתן ללמוד. כך, יש תקווה לאנשים כמו ההורים של החברה שלי, במידה והם יבחרו לנקוט בצעדים הדרושים בכדי לפתח ולחזק תחושות חיוביות על פני השליליות.

מעבר לתרגול עצמי, ד"ר Fredrikson מציינת כי "חיוביות משותפת"- אנשים החווים יחד את אותו הרגש, הינה בעלת השפעה גדולה יותר מאשר משהו חיובי שנחווה לבד. למשל, חישבו על עצמכם צופים בסרטון משעשע במחשב יחד עם חבר בעל טעם דומה או שיתוף חדשות טובות, בדיחה או אירועים משעשעים עם אחרים. הרבה פעמים החוויה נתפסת כחיובית יותר כאשר היא נחוות במשותף עם אחרים.

סיכמה: שרית טופז