מרי קאבר ג'ונס ופיתוח שיטת דה סנסיטיזציה סיסטמתית
הגישה התנהגותית והזרם הביהביוריסטי החלו להתבסס במחצית הראשונה של המאה ה-20, כאשר חוקרים כמו פבלוב, ווטסון וסקינר הביאו למהפכה בתחום הפסיכולוגיה וביססו פרדיגמה חדשה אודות ההתנהגות האנושית. עם זאת, ישנו מרחק ניכר בין התיאוריה הביהביוריסטית לבין שיטות הטיפול ההתנהגותיות, ובדרך נדרשו לפעול עוד מספר חוקרים מהפכנים, שייקחו את התגליות של הביהביוריסטים ויגלו כיצד ניתן ליישמן בקליניקה.
מרי קובר ג'ונס (1897-1987) הייתה מחלוצות הטיפול ההתנהגותי, ומי שלימים נחשבה לראשונה שלקחה את התיאוריה הביהביוריסטית והשתמשה בה כדי לסייע למטופלים להתמודד עם הסימפטומים שלהם. כך הפכה לא רק ל"אם הטיפול ההתנהגותי", אלא גם לאחת הנשים הראשונות שהפכו לחוקרות ידועות בתחום הפסיכולוגיה, הנשלט בתקופתה על ידי גברים.
 |
Mary Cover Jones |
בשנות ה-20 של המאה ה-20 פיתחה ג'ונס טכניקה חדשנית לטיפול בפוביות ובחרדות ספציפיות. שיטה זו נקראה דה-סנסיטיסציה (Desensitization) – שיטה להפחתת הרגישות לגירוי מאיים, מעיק או מפחיד באמצעות חשיפה הדרגתית לאותו הגירוי. רעיון זה מבוסס על התורה הביהביוריסטית ועל מושג ה"הכחדה", לפיו אדם יכול להכחיד את התגובה שרכש לגירוי מסוים (למשל, פחד) על ידי חשיפה הדרגתית לאותו גירוי במנותק ממה שהפך אותו למפחיד מלכתחילה.
מהי שיטת Systematic desensitization ?
שיטת הדה-סנסיטיזציה פותחה לראשונה על ידי ג'ונס במחקר המפורסם שערכה הנודע בשם "פיטר הקטן". פיטר היה תינוק בן 3 עם פחד עז מארנבים ומכל דבר שהזכיר לו אותם כגון מעיל פרווה או שטיח לבן. ג'ונס סיפרה כי ניסתה לטפל בפיטר הקטן בטכניקות שונות, אך דבר לא עזר, עד שניסתה עליו שיטה חדשה של התניה ישירה (Direct Conditioning). ג'ונס הביאה לפיטר מאכלים שאהב, ובכל פעם שהוא קיבל אוכל, היא הציגה לו את הארנב – בהתחלה מרחוק ובהדרגתיות ממרחקים קטנים יותר. עם הזמן, וככל שפיטר נחשף לארנב בצימוד עם הגירוי הנעים, הוא החל לחשוש ממנו פחות, עד שבסופו של דבר יכול היה גם ללטף אותו מבלי לבכות.
מחקר זה נחשב על ידי רבים לאחד מאבני הדרך המשמעותיות בהתבססותם של טיפולים התנהגותיים הנשענים על התיאוריות ההתנהגותיות בפסיכולוגיה. כך הפכה ג'ונס לראשונה אשר לקחה את תחום המחקר המדעי ויישמה אותו בקליניקה, כשיטת טיפול אפקטיבית.
מחקר נוסף שניהלה ג'ונס, ונודע לימים בתור אחד המחקרים המשפיעים ביותר בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הוא ה – Oakland growth study OGS. מחקר זה, אשר החל באוקלנד בשנת 1932, עקב אחרי 212 תלמידי כיתות ה' ו-ו' עד שסיימו את לימודי התיכון, במטרה להביא תובנות ראשוניות על גיל ההתבגרות ומאפייניו. המחקר בדק את השינויים הפיזיים, ההתפתחות הפסיכולוגית ומערכות היחסים של הילדים – כל אלו נבדקו פעמיים בשנה לאורך כל שנות המחקר. לאחר מכן, חזרו החוקרים אל הנבדקים בגיל 38, 48 ו-60. מרי קובר ג'ונס פרסמה מעל ל-100 מאמרים שהתבססו על הנתונים מאותו מחקר, עם תגליות פורצות דרך אודות ההתפתחות הרגשית של ילדים ומתבגרים, על ההשפעות הרגשיות ארוכות הטווח של שתיית אלכוהול בגיל ההתבגרות, ועל השפעתו של המצב הסוציו-אקונומי על התפתחות הילד.
